אחד מחבריי שלח אלי ביקורת קצרה בעקבות ה"קול קורא" האחרון (טו באב תש"ף), וזה לשונו:
"למרות שיש אמת בדברים. תכתוב יותר עדין כדי שישמעו".
והנה תשובתי לאותו חבר:
תודה על הערתך.
אני מבין שכוונתך טובה ידידי, אך דבריך תמוהים:
"למרות שיש אמת בדברים. תכתוב יותר עדין כדי שישמעו".
"יש אמת בדברים" -- מדבריך עולה שיש רק מעט אמת בדברים, האמנם?
כמו כן, מדוע לכתוב יותר עדין? וכי דרכה של תורה לכסות ולהסתיר את האמת? וכי דתנו היא דת פרו-נוצרית אשר מכסה ומסתירה על חרפת גדוליה ונביאיה? כל-שכן אלילים ואטים אשר מתעים את העם אחרי ההבל והתהו אשר לא יועיל ולא יציל. ומכיוון שאיני נהנה מן התורה, אין לי שום מניעה ומסך אשר מונעים ממני לראות ולומר את האמת נכוחה, וככל שאני חוקר יותר האמת נוקבת יותר.
ואם תרשה לי להוכיח אותך בעדינות ידידי היקר, מתוך אהבה וכוונה טובה, שמא הישיבה בישיבות והעיון המרובה בפוסקים אשר מרחיקים אותנו מדרך האמת, הקהתה את חוש הביקורת שלך. וקשה לך להיפרד ממה שהורגלת אליו: מהעיון בשיטות על-גבי שיטות אשר מרחיקות את האדם מאל אמת.
וגם לי היה קשה מאד, וארכו לי שנים לא מעטות עד שהבנתי את עומק השבר והמשבר שנתונה בו דת האמת העשוקה, אשר שבויה בידי כומרים תועים של דת אורתודוקסית עסקית פרו-נוצרית.
והאמת היא, שהאמת הרבה יותר כואב ומהדהדת ונוקבת ממה שאני כותב!
והראיה לכך היא שבית המקדש עדיין חרב, ואפילו סנהדרין לא קמה ואינה נראית באופק...
וכל דור שלא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו, לפיכך כל דברי הנביאים הקשים נכונים גם לימינו.
בידידות כנה,
אדיר
והנה המשך תשובתו, וזה לשונו:
"היות וכבודו לא פונה לאווילים למה תתעייף לכתשם במכתשת? ואם פונה לחכמים, למה לכתשם, די לחכימא ברמיזה".
והנה לפניכם תשובתי לתשובתו השנייה:
שוב תמה אני, וכי לא קראת בתוך דבריי את פירוש רס"ג לפסוק הזה?
והנה לך שוב דבריו, שמא לא השגחת בהם: "ולפיכך הזהיר את הנבונים שלא יתווכחו עם האווילים, אך יַכּוּם כדי שֶׁיִּוָּסְרוּ בכך זולתם".
ויתרה מזאת, מדבריך עולה ביקורת קשה על ספרי הכתובים, הנביאים ואפילו ספר התורה! מדוע הם נכתבו בלשונות כל-כך קשים וחריפים?! ולפי שיטתך שלך דרכם היא סכלות!