נשאלתי כך: מצאתי שרש"י כותב על הפסוק בישעיה (מג, יב): "אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְיָ וַאֲנִי אֵל", ואלו דבריו: "וְאַתֶּם עֵדַי – שפתחתי לכם שבעה רקיעים ולא ראיתם כל תמונה". ומה תשיב?
תשובה:
הבה נעיין בפסוק: "אָנֹכִי הִגַּדְתִּי וְהוֹשַׁעְתִּי וְהִשְׁמַעְתִּי וְאֵין בָּכֶם זָר וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם יְיָ וַאֲנִי אֵל" (יש' מג, יב), ועתה לפירוש רש"י שם: "וְאֵין בָּכֶם זָר – באותן הימים שעשיתי כל אלה לא נראה בכולכם ביני העכו"ם אל זר להראות גדולתו ואלהותו בפני; וְאַתֶּם עֵדַי – שפתחתי לכם שבעה רקיעים ולא ראיתם כל תמונה". שים לב, מן המלים "וְאֵין בָּכֶם זָר" רש"י מוכיח שבאותם הימים שהתרחשו האותות והמופתים העצומים "לא נראה בכולכם ביני העכו"ם אל זר", ומדוע ישראל עדים לכך שלא נראה אל זר באותם הימים? ובכן, מכך שהקב"ה פתח "שבעה רקיעים ולא ראיתם כל תמונה", כלומר הקב"ה פתח שבעה רקיעים ולא נראה בהם אל אחר, רק הוא לבדו... קצרו של דבר, רש"י אינו אומר שאין לה' גוף ותמונה, אלא שלא נראו גוף ותמונה באותם הימים לאלהים אחרים, והקב"ה פתח את שבעת הרקיעים כדי להוכיח שהוא לבדו...
ודווקא מפרשנותו זו עולה מינותו! שהרי רש"י מעוות את פשט הפסוק בדברים (ד, טו): "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְיָ אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ", ואסביר: לפי פשט הפסוק לא נראתה להקב"ה כל תמונה במעמד הנשׂגב שבהר סיני – ואילו לפי רש"י, לפי פשט הפסוק לא נראתה לאלהים אחרים כל תמונה במעמד הר סיני, כלומר, הפסוק הנורא הזה לא נועד להרחיק מן ההגשמה, אלא להוכיח שאין אלהים אחרים בשמים! ובמלים אחרות, הפסוק לא נועד ללמד על שלילת הגשמות אלא על שלילת השיתוף! אך רש"י הכסיל לא ידע ולא יבין שההגשמה היא השיתוף החמור והקיצוני מכל סוגי השיתופים, כי בו הריבוי הגדול ביותר, שאין ריבוי גדול יותר מריבוי הגוף שנחלק לאינסוף תאים וחלקיקים.
לכל האמור יש להוסיף את דברי רש"י בסוטה (מט ע"ב), וזה לשונו: "עצה – שהיה [ר' יהושע] בקי בתשובת האפיקורסים ולהבין ברמזיהם כדאמרינן בחגיגה כי נח נפשיה אמרו ליה רבנן: מאי תהוי עלן ממינים? [ה ע"ב]". כלומר, לפי רש"י המינים אינם חושפים את מינותם באופנים מפורשים וגלויים לכֹּל, אלא ברמזים – ובזה הוא שוב חושף את מינותו, שהרי זוהי בדיוק דרכו לעיל ובמקומות רבים, לחשוף את מינותו ברמזים או באופנים שאינם גלויים בעיון ראשון.