1) אם אני רואה שני אנשים טובעים ואני יכול להציל רק אחד, והבן אדם הראשון הוא יהודי שמפר את כל או חלק של שלוש עשרה יסודות הדת, והבן אדם השני הוא גוי השומר על שבע ?מצוות בני נח. לפי הרמב"ם מי עלי להציל מטביעה
2) והאם זה משנה אם היהודי הזה שטובע רק מפר את שמונה האחרונים מתוך שלוש עשרה ?היסודות, אך לא את החמישה הראשונים - שעוסקים באלוהים
מי שכופר בשלוש-עשרה יסודות הדת ההלכה לגביו היא: מורידין ואין מעלין, ולא רק מי שמפר את היסודות שעוסקים במושגי האלהות, אלא גם את שאר היסודות כגון הנבואה, שכר ועונש וכיו"ב. ראה לדוגמה את ההלכות הבאות:
הלכות עבודה זרה (י, ב):
"אבל מוסרי ישראל והמינים והאפיקורסים, מצוה לאבדן ביד ולהורידן לבאר שחת, מפני שהן מצירין לישראל ומסירין את העם מאחרי ה', כישוע הנוצרי ותלמידיו [=כל תלמידיו בעלי ההגשמה למיניהם], וצדוק ובייתוס ותלמידיהן [=כל מחריבי התורה-שבעל-פה למיניהם] 'שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב' [מש' י, ז]".
הלכות תשובה (ג, טז):
שלושה הן הנקראין אפיקורוסין: האומר שאין שם נבואה כלל, ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני" האדם; והמכחיש נבואתו של משה רבנו; והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם. כל אחד משלושה אלו אפיקורוס".
הלכות ממרים (ג, א):
"מי שאינו מאמין בתורה-שבעל-פה [...] הרי זה בכלל המינים ומיתתו ביד כל אדם. [...] מורידין ולא מעלין כשאר המינים [...] – כל אלו אינן בכלל ישראל ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינים, אלא כל ההורג אחד מהם עשה מצוה גדולה והסיר מכשול".
הלכות תשובה (ג, יז):
שלושה הן הכופרים בתורה: האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד, אפילו תיבה אחת--אם אמר" משה אמרו מפי עצמו, הרי זה כופר בתורה; וכן הכופר בפירושה, והיא תורה-שבעל-פה, והמכחיש מגידיה, כגון צדוק ובייתוס; והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת, וכבר בטלה תורה זו, אף על פי שהיא הייתה מעם ה', כגון הנוצריים וההגריים. כל אחד משלושה אלו כופר בתורה".
ביחס לגוי ששומר שבע מצוות בני נוח, אם הוא כאן בארץ ישראל והוא בגדר גר תושב, ברור שמצוה להצילו, כי מצוה להחיותו. ברם, ביחס לסתם גוי ששומר שבע מצוות בני נוח, לכאורה היה מקום לומר שאין להצילו, וכמו שפוסק רבנו בהלכות רוצח (ד, טז):
אבל הגויים שאין בינינו וביניהם מלחמה, ורועי בהמה דקה מישראל וכיוצא בהן--אין מסבבים להן המיתה." ואסור להצילן; אם נטו למות, כגון שראה אחד מהן שנפל לים--אינו מעלהו: שנאמר 'לא תעמוד על דם ריעך' (ויקרא יט,טז), ואין זה ריעך."
ברם, בהלכות מלכים (ח, יא) רבנו פוסק:
כל המקבל שבע מצוות, ונזהר לעשותן--הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא: והוא" שיקבל אותן ויעשה אותן, מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה, והודיענו על ידי משה רבנו, שבני נוח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת--אין זה גר תושב, ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם".
ולכן, לאור הלכה זו נראה לי, שיש להציל את מי שקיבל עליו שבע מצוות מפני שציווה בהן הקדוש-ברוך-הוא בתורה, וחסיד אומות העולם הזה אינו בכלל הגויים שנזכרו בהלכות רוצח, אך בכל מקרה איני יודע אם יש גויים כאלה בימינו.
קצרו של דבר, יש להציל את הגוי ששומר שבע מצוות בני נח, אם הוא מאמין שציווה בהן הקדוש-ברוך-הוא על-ידי משה רבנו בתורה, כי הוא בגדר חסיד אומות העולם.