בעבר קיבלתי מייל בעניין הספר "שמות קודש וחול" לר"ב רצאבי המכונה "הצאבי" ע"ש הצאבים הקדמונים.
הנה לשון המייל לפניכם (ערוך מעט על-ידי):
בשנת תשמ"ז הוציא הצאבי חיבור בשם "שמות הקודש וחול" המיוחס כביכול לרמב"ם. אין שום ספק שהוא זיוף והצאבי בעצמו מודה שלא כולו נכתב ע"י הרמב"ם (מבוא עמ' 12) ואף ניכרים ממנו פירושים הלקוחים ישירות מפירוש רמב"ן לתורה. אך מה הרוויח בייחוס הספר לרמב"ם? כי במבוא בעמ' 7-6 הוא כותב שספר זה מוכיח שהרמב"ם הכיר את הקבלה בסוף ימיו ואף הסכים עמה. שהרי המחבר נוקט בלשון הקבלה במשמעות תורת הסוד פעמיים א"כ מוכיח שהקבלה קדומה מאד והרמב"ם הכירה. הצאבי רק השאיר בצ"ע אם רבנו ניסה לאחות בינה ובין הפילוסופיה או שדחה את הפילוסופיה בעקבות "גילוי האמת".
א. מה לעשות ושנתיים לפני כן כבר כתב י' לוינגר מאמר במחקרי ירושלים במחשבת ישראל ד תשמ"ה: "ביאור שמות הקודש וחול המיוחס לרמב"ם" -- והוכיח שהטקסט הזה מלא ציטוטים של הרמב"ן ושכלל אין ליחסו לרמב"ם. והצאבי כלל לא התייחס או שמא התעלם במודע ממחקר זה.
ב. מה לעשות והרמב"ם בשום מקום לא משתמש בלשון "קבלה" כמתייחס לתורת הנסתר (וכן העיר שילת באגרות הרמב"ם עמ' תרצו).
ג. מה לעשות וכל דרדק יודע שלשון "קבלה" במשמעות של חכמת הנסתר מאוחרת אפילו לרמב"ן. אך כנראה שישנם כאלה שאותם האמת לא מעניינת. העיקר שמה שרצינו להוכיח, "הוכח" כביכול.
בהוצאה החדשה של הרמב"ם פרנקל תשע"ז הודפס חיבור זה בסוף ספר אהבה על יסוד דברי הצאבי (ראה שם עמ' תשפז), תוך התעלמות מוחלטת ממאמרו של יעקב לוינגר.
עד כאן דבריו, וזו דוגמה נוספת לזיופיהם וסילופיהם של צאצאי המינים, בין אם הם יוצאי אשכנז ובין אם הם יוצאי תימן, כל ההולך בדרכו של רש"י ובדרך ההזיות והקבלה האלילית הגדרה אחת לו.