בפרק כא כתב הרמב"ם: יב מְפָרֵק, חַיָּב מִשּׁוֹם דָּשׁ, וְהַסּוֹחֵט זֵיתִים וַעֲנָבִים, חַיָּב מִשּׁוֹם מְפָרֵק; לְפִיכָּךְ אָסוּר לִסְחֹט תֻּתִּים וְרִמּוֹנִים, הוֹאִיל וּמִקְצַת בְּנֵי אָדָם סוֹחֲטִים אוֹתָם כְּזֵיתִים וַעֲנָבִים--שֶׁמֶּא יָבוֹא לִסְחֹט זֵיתִים וַעֲנָבִים. אֲבָל שְׁאָר פֵּרוֹת, כְּגוֹן פָּרִישִׁין וְתַפּוּחִים וְעַזְרוּרִין--מֻתָּר לְסָחְטָן בַּשַּׁבָּת, מִפְּנֵי שְׁאֵינָן בְּנֵי סְחִיטָה.
מרי קאפח כתב בפירוש שלו בהלכה זו, שנאסרו תותים ורימונים מפני שדרך בני אדם בזמנם היה להפיק מהם יין \ שכר וזה דומה לסחיטת הענבים. לפי זה הוא מסיק שניתן כיום לסחוט תפוזים בשבת.
ושאלתי - מדוע הוא נצרך לכל זה, הרי הרמב"ם לא כתב "אסור לסחוט תותים ורימונים וכיוצא בהם, הואיל..." משמע שגזרו רק בתותים ורימונים, ולא הניחו גזרה כללית המתחשבת במציאות המשתנה. ולמה נוסיף גזרות מעצמנו?
מעולה. תודה חברים.
לעניות דעתי התשובה נמצאת בסיפא של ההלכה:
"אבל שאר פירות כגון פרישים ותפוחים ועזרורין מותר לסחטן בשבת, מפני שאינן בני סחיטה".
ואם נאסרו רק תותים ורימונים, מדוע רבנו צריך להתיר את שאר הפירות כגון פרישין ותפוחים ועזרורין?
אלא נראה לי, כי בסיפא של ההלכה רבנו מלמד את הכלל התלמודי: כל שהן בני סחיטה (כלומר שיש דרך לסחטן) אסורין מדרבנן, וכל שאינן בני סחיטה מותר לסחטן בשבת. כלומר, לדעת רבנו חז"ל גזרו על כל הפירות שהן בני סחיטה ולא אמרו "תותים ורימונים" אלא כמשל ודוגמה לפירות שהן בני סחיטה.
כך נראה לי מפשט דברי רבנו, ואם איני טועה זו לזה התכוון תלמיד הרמב"ם.
אחדד - הרמב"ם מתיר היום לסחוט תפוזים. מדלא כתב 'וכיוצא בהם' משמע שלדעתו גזרו רק בתותים ורימונים. ואין להוסיף עוד פירות. מתוך דבריו, מרי קאפח לא הבין כך. ורצוני להבין מדוע.