שירת נשים

נשאלתי כך: לאחרונה חיפשתי את פסיקתו של הרמב"ם בעניין שירת נשים, אך לא מצאתי ציון מסוים, למעט הלכה אחת בהלכות איסורי ביאה (כא, ב), ומשם עולה שרק אישה שהיא בגדר ערווה עליו, אסור לשמוע את קולה, אך אישה שאיננה ערווה עליה מותר לכאורה. זאת ועוד, להבנתי, גם דברי רבנו באמרוֹ "קול" אינם מובנים, כלומר אינם מוגדרים באופן ברור.

תשובה: בהלכות איסורי ביאה שם נאמר: "ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות, וכן לשחק עימה או להקל ראש, ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביופייה – אסור, ומכין המתכוון לדבר זה [המתכוון ליהנות בכל אלה] מכת מרדות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות – כמי שנסתכל במקום התורף, ואפילו לשמוע קול הערווה או לראות שיערה – אסור. וכל הדברים האלו אסורין בחייבי לאווין" וכו'.

ובכן, תחילה יש להבהיר שכל האיסורים הללו הם איסורים דרבנן, שהרי רבנו פוסק: "ומכין המתכוון לדבר זה, מכת מרדות". כמו כן, חכמים ע"ה לא אסרו את כל הדברים הללו אלא ביחס לאשה שהיא ערווה על האדם, וכפי שרבנו מבהיר באופן מפורש: "וכל הדברים האלו אסורין בחייבי לאווין", ואיסורי הלאווין הללו נתבארו בכרוז להלכות איסורי ביאה, והנידה בכללם.

ולכן, הואיל ומדובר באיסור דרבנן שכולל אך ורק את איסורי הלאווין המפורשים בתורה, נראה מדברי רבנו שאין איסור לשמוע שירת נשים גויות! ובתנאי כמובן ששירתן אינה שירת זימה ותועבה, כי שירת זימה ותועבה נאסרה בתוקף, שהרי אסור לאדם להביא את עצמו לידי הרהור ולידי עוררות בהמית זימתית. יתר-על-כן, חכמים בהלכות איסורי ביאה פרקים כב–כג, קבעו איסורי סייג וגדר רבים מאד שנועדו להרחיק את האדם מן הכיעור ואף מן הדומה לו, ובדברים רחוקים בהרבה משמיעת שירת נשים זימתית, ולכן ברור שכל-שכן וקל-וחומר הוא משם.

ועתה להגדרת שמיעת ה"קול" שנאסרה בדברי רבנו לעיל, דהיינו לאיסור שמיעת קול אשה שהיא ערווה עליו: ובכן, נראה ברור מדברי רבנו שכל האיסור הוא שמיעת קול אשר גורמת לאדם הנאה, וכדברי רבנו שם: "והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה, ונתכוון ליהנות – כמי שנסתכל במקום התורף, ואפילו לשמוע קול הערווה או לראות שיערה – אסור". והואיל ויש לאדם הנאת-לב בשמיעת שירת אשה שהיא ערווה עליו – נאסר על האדם לשמעהּ ומכין אותו מרדות. ברם, אם אין לו הנאת-לב בקולה, כגון בשיחה – מותר לו לשמוע את קולה.

קצרו של דבר, אסור ליהנות מקולה של הערווה, אך מותר ליהנות מקולה של הגויה כל עוד שירתה אינה שירת זימה, ונראה שהוא הדין לישראלית מחללת שבת בפרהסיה, שהרי דין זה הוא דין דרבנן, וספקא דרבנן לקולא. זאת ועוד, פסק רבנו הינו באשה יחידית, ומזאת נלמד ששירת נשים ואפילו עריות – מותרת, כל עוד הן יתר על אחת, וכל עוד שירתן היא שירת ערכים, והראיה לזה משירת מרים על ים סוף. ואגב, אם הפנויה תטבול בים או במקווה מותר ליהנות מקולה, כל עוד שירתה אינה שירת זימה, אלא שירה שיש בה ערכים ומוסר וכו'.