נאמר בתורה: "לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך".
הלאו מוגדר בספרא: 'פאת ראשכם' - סוף ראשכם, ואלו הם הצדעים מיכן ומיכן.
וכן בברייתא במסכת מכות (כ:): תנו רבנן 'פאת ראשו' - סוף ראשו. ואיזהו סוף ראשו? זה המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו" - מה פירוש 'המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו'?
הריב"ן פירש: "אחורי אזנו - אין שער כלום. וכן במצחו - אין שער כלום, אבל בצדעיו שבאמצע (בין האוזן למצח) יש שער. ואם הוא משוה ונוטל כל השער שבצדעיו למידת אחורי אזנו ופדחתו זהו מקיף סוף הראש" - עדיין לא מובן.
ביד הקטנה על הרמב"ם כתב: שיעור מקום הפאה בצדעה מתחלת מלמעלה למול מקום שמתחלת לצאת חוץ לגבול, היינו ממקום שכלה צמיחת השיער לפני הפאה במצחו... ובאמצע מבין כנגד שניהן מתחלת משם שיעור מקום הפאה, והרי זה הוא שיעורו מקום שמתחלת למעלה" - לא הבנתי דבריו...
בספר תשובות והנהגות ביאר דבריו: "השיעור למעלה הוא שימתח קו מכנגד שער שעל פדחתו והיינו באלכסון - ועד שם מותר לגלח, ומתחת קו זה הוא פאת הראש" - באלכסון? איפה זה משתמע בדברי הברייתא?
ראיתי מי מהאחרונים שכתבו שהשיעור מתחיל מהמפרץ התחתון בקו אלכסוני עד האוזן (וכך ציירו גם במהדורה של מקבילי), ויש שבכלל הפריזו וכתבו שהשיעור מתחיל מהזווית העליונה של המצח בקו אלכסוני עד האוזן.
ואני שואל, הרי חז"ל כתבו בהדיא 'סוף הראש', כמו כן פשט המילה 'פאה' זה קצה, גבול, סוף, כמו 'פאת השדה', 'לפאת ים', 'לפאת נגב'... וכי יעלה על הדעת ש'סוף הראש' זה כמו שפירשו האחרונים?
רבינו הרמב"ם במשנה תורה לא הרחיב יותר מדי בזה ורק כתב: "ופאה זו שמניחים בצדע לא נתנו בה חכמים שיעור, ושמעינו מזקנינו שאינו מניח פחות מארבעים שערות".
ובתשובה רמ"ד כתב: "ופאתי הראש הן הצדעיים. והשיעור שמניחים בהם הוא רוחב הצדע והוא יותר דק מן הבוהן".
מהו אם כן שיעור ההיקף של פאת הראש לדעת חז"ל ורבינו?
שבת שלום לכולם.