1) על פי הרמב"ם, אם אישה רוצה לישון בתוך הבית, והיא לא רוצה שבעלה ישן בסוכה כי זה גורם לה להרגיש בודדה ועצובה ( - וזה יהיה אירוני למדי ב'זמן שמחתינו'), מה ההלכה? האם מותר לו לישון בסוכה? אם כן, מדוע? האם אסור לו לישון בסוכה? אם כן, מדוע?
2) ואם ההלכה היא שהבעל חייב להישאר עם אשתו, אז מה יקרה אם כל הנשים היהודיות יגידו לבעליהן שהן רוצות שבעליהן יישארו איתם בלילה בתוך הבית?? האם ייתכן שההלכה תאמר שבמקרה כזה אסור לכל הבעלים לישון בסוכה?
3) והאם 'שנה ראשונה' משנה את העניין הזה?
רבנו השווה את הילד והאשה לעניין רמת השכלה בלבד, כי הנשים בימי קדם לא היו משכילות ונוטות להזיות, אך השוואתו לא נוגעת כלל לעניין חיובים הלכתיים של האיש כלפיהם, וברור שיש הבדל הלכתי ומשפחתי עצום בין ילד לאשה.
יכול בהחלט להיות מצב שיהיה חשוב לאשה שהאיש יישן עמה, אף שהיא אינה כופרת או מזלזלת בתורה ובמצוות. וגם לא שייך כאן כניעה לדרישות החומר, אלא רגישות לבקשתה ולשמחתה של האשה, וכאמור, חכמים פטרו מן הסוכה אפילו את המצטער בלבד, כל-שכן וקל-וחומר עניינים שהם בנפשו של הבית היהודי.
ואם בעיניך זה לגיטימי ובעיני רעייתך זה לא לגיטימי? האם תצער אותה בחג?
לגבי רחל ולאה, לא דיברתי על מצות עונה, דיברתי על שינה, שהרי חצי חצי הוא לא רק בעונה אלא גם בשינה.