הלכות סוכה פרק ו:
ה: כיצד היא מצות הישיבה בסוכה: שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו, בשאר ימות השנה. וכל שבעת הימים, עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע, שנאמר "בסוכות תשבו, שבעת ימים" (ויקרא כג,מב). כיצד: כלים הנאים ומצעות הנאות, בסוכה, וכלי שתייה כגון אשישות וכוסות, בסוכה; אבל כלי אכילה כגון קדירות וקערות, חוץ לסוכה. המנורה, בסוכה; ואם הייתה סוכה קטנה, מניחה חוץ לסוכה.
ו: אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה. ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה, אלא אם כן אכל אכילת עראי, כביצה או פחות או יתר מעט; ואין ישנין חוץ לסוכה, אפילו שינת עראי. ומותר לשתות מים ולאכול פירות, חוץ לסוכה; ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים, הרי זה משובח.
השאלה שלי: הרמב"ם עצמו אומר לנו שהוא מאוד מוקפד ומדויק באופן שבו הוא כותב בתורה משנה.
לאור זה מדוע הרמב"ם לא כתב את הכל בהלכה אחת ישירה: "כיצד היא מצות הישיבה בסוכה שיהיה אוכל ושותה ויושןודר בסוכה..."??
נראה לי שרבנו רצה לשלב גם את הלשון של חז"ל בדרשתם: "תשבו כעין תדורו".
כמו כן, נראה לי שההלכה הראשונה היא מעין הלכה כללית, אשר מבוססת כאמור על דרשה הלכתית שהייתה בפי חז"ל (אך נראה לי שהיא נמסרה איש מפי איש עד משה רבנו כי מדובר בדין דאורייתא מובהק), ואחרי ההלכה הכללית הראשונה רבנו יורד לפרטי הפרטים של המצוה -- מעין כלל ופרט.
איתמר, עיין מאמרי "לימוד התורה בימיו של רבנו ובימינו", נראה לי שתמצא שם דברים כלבבך.