א) אי"ה נגבה על הספר 30 ש"ח בלבד, כך שלא אביא את עצמי מלכתחילה לידי ניסיון...
ב) אגב, אין גבול להוצאות הפרסום האפשריות, מפרסום הספר באתרים כמו "עברית" או "מנדלי מוכר ספרים" ועד גוגל אדס, ועוד ועוד אינספור דרכים, וכולן כשרות וטובות. אך נראה לי שמי שמוכר ספר ב-100 ש"ח משלשל לכיסו הפרטי לפחות 40%-50% מן הסכום.
ג) אנחנו נוציא אי"ה כ-400 עותקים, אם זה הרבה או מעט איני יודע. אני רציתי להוציא 300 בלבד, אך חותני שמסייע לי בארגון ההוצאה ייעץ לי להוציא 400 ספרים.
ד) כמו כן אני רציתי להוציא את הספר בכריכה רכה כדי לצמצם את העלויות ואת הבקשות לתרומות, אך גם כאן, לאחר שראינו שהסכום הראשוני הגיע די בקלות ב"ה, חותני ביקש לעשות עוד קצת מאמץ ולהוציא את הספר בכריכה קשה.
ה) אני נושא תפילה לה' יתעלה שתהיה ברכה בספר, ולא חלילה תקלה, עשיתי השתדלות רבה כדי שהספר יהיה מתוקן ככל יכולתי. אין לי מונופול על האמת ואיני חסין מטעויות, אני מקווה שזכיתי לדייק ככל שניתן אל האמת. אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא.
א) אכן יש הבחנה ברורה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.
והתירו חכמים (בדוחק) למלמד תינוקות ליטול שכר בעבור תלמודו.
והתירו חכמים לשלם לסופר סת"ם כי זו אומנות ומלאכה ככל המלאכות.
ברם, בכל מה שקשור בלימוד תורה שבעל-פה "מה אני בחינם אף אתם בחינם".
האיסור הוא איסור גמור, כי ברגע שנכנסים שיקולי ממון או שאר טובות הנאה, התורה מתעוותת ומתעקמת. וזו אולי הסיבה המרכזית שהספרות הרבנית הפכה להיות ספרות מלאת שיבושים והזיות ואפילו ענייני עבודה-זרה אינם חזון נדיר, כי לא נזהרו בעניין זה, ותורתם זוהמה בשיקולים זרים, שכולם או רובם נובעים מהשאיפה ליהנות מדברי תורה באופן כזה או אחר.
ב) ביחס לספרי קודש שאינם מלאים בשיבושים והזיות, אלא דברי תורה באמת.
רבנו מלמד אותנו בראש הקדמתו לפירוש המשנה, שספרו זה ניתן כמתנה לתלמידים: "ומנחה אל התלמידים שלחתיהו", כלומר לא עלה על דעתו לעשות את ספרו כלי לפרנסה, והוא הדין לספרים משנה-תורה ומורה-הנבוכים, אשר נשלחו לתלמידים בחינם וניתנו במתנה לעם-ישראל, והוא הדין לתשובותיו לכל גלויות ישראל, שמעולם רבנו לא ביקש כסף בעבור כתיבת תשובותיו. נמצא, שאין לעשות פרנסה מספרי קודש, כי מה לי לימוד תורה שבעל-פה בשיעור, לבין לימוד תורה שבעל-פה בספר או בתשובה.
ברם, רבנו כתב את ספרו בעותק אחד או שניים ושלחו לתלמידים והם העתיקוהו, לא כן בימינו, שעלויות הוצאת הספר והפרסום אינן שוליות. ולכן לפי דעתי מותר לקחת כסף בעבור הוצאת הספר והוצאות הפרסום בלבד, כי אין בזה הנאה מדברי תורה אלא השתתפות של הציבור במצוה גדולה וחשובה. ודומה הדבר להשקעת התלמידים בהעתקת הספרים והפצתם כמו שהיה בימי רבנו.
ולכן, הספר שעתה אני מוציא לאור: "אפיקים להרמב"ם", אי"ה יימכר כמעט בסכום עלות (30 ש"ח), והפער שבין העלות לבין המחיר ילך או להוצאות דואר או להוצאות פרסום או להוצאת עלוני אור הרמב"ם או להוצאת ספרים נוספים בעתיד.
כל כסף שיגיע מהספר הזה לא ינוצל בשום פנים ואופן לצרכים אישיים שלי או של אחרים.
תודה רבה
א) אי"ה נגבה על הספר 30 ש"ח בלבד, כך שלא אביא את עצמי מלכתחילה לידי ניסיון...
ב) אגב, אין גבול להוצאות הפרסום האפשריות, מפרסום הספר באתרים כמו "עברית" או "מנדלי מוכר ספרים" ועד גוגל אדס, ועוד ועוד אינספור דרכים, וכולן כשרות וטובות. אך נראה לי שמי שמוכר ספר ב-100 ש"ח משלשל לכיסו הפרטי לפחות 40%-50% מן הסכום.
ג) אנחנו נוציא אי"ה כ-400 עותקים, אם זה הרבה או מעט איני יודע. אני רציתי להוציא 300 בלבד, אך חותני שמסייע לי בארגון ההוצאה ייעץ לי להוציא 400 ספרים.
ד) כמו כן אני רציתי להוציא את הספר בכריכה רכה כדי לצמצם את העלויות ואת הבקשות לתרומות, אך גם כאן, לאחר שראינו שהסכום הראשוני הגיע די בקלות ב"ה, חותני ביקש לעשות עוד קצת מאמץ ולהוציא את הספר בכריכה קשה.
ה) אני נושא תפילה לה' יתעלה שתהיה ברכה בספר, ולא חלילה תקלה, עשיתי השתדלות רבה כדי שהספר יהיה מתוקן ככל יכולתי. אין לי מונופול על האמת ואיני חסין מטעויות, אני מקווה שזכיתי לדייק ככל שניתן אל האמת. אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא.
תודה רבה
אם יורשה לי להוסיף:
א) אכן יש הבחנה ברורה בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה.
והתירו חכמים (בדוחק) למלמד תינוקות ליטול שכר בעבור תלמודו.
והתירו חכמים לשלם לסופר סת"ם כי זו אומנות ומלאכה ככל המלאכות.
ברם, בכל מה שקשור בלימוד תורה שבעל-פה "מה אני בחינם אף אתם בחינם".
האיסור הוא איסור גמור, כי ברגע שנכנסים שיקולי ממון או שאר טובות הנאה, התורה מתעוותת ומתעקמת. וזו אולי הסיבה המרכזית שהספרות הרבנית הפכה להיות ספרות מלאת שיבושים והזיות ואפילו ענייני עבודה-זרה אינם חזון נדיר, כי לא נזהרו בעניין זה, ותורתם זוהמה בשיקולים זרים, שכולם או רובם נובעים מהשאיפה ליהנות מדברי תורה באופן כזה או אחר.
ב) ביחס לספרי קודש שאינם מלאים בשיבושים והזיות, אלא דברי תורה באמת.
רבנו מלמד אותנו בראש הקדמתו לפירוש המשנה, שספרו זה ניתן כמתנה לתלמידים: "ומנחה אל התלמידים שלחתיהו", כלומר לא עלה על דעתו לעשות את ספרו כלי לפרנסה, והוא הדין לספרים משנה-תורה ומורה-הנבוכים, אשר נשלחו לתלמידים בחינם וניתנו במתנה לעם-ישראל, והוא הדין לתשובותיו לכל גלויות ישראל, שמעולם רבנו לא ביקש כסף בעבור כתיבת תשובותיו. נמצא, שאין לעשות פרנסה מספרי קודש, כי מה לי לימוד תורה שבעל-פה בשיעור, לבין לימוד תורה שבעל-פה בספר או בתשובה.
ברם, רבנו כתב את ספרו בעותק אחד או שניים ושלחו לתלמידים והם העתיקוהו, לא כן בימינו, שעלויות הוצאת הספר והפרסום אינן שוליות. ולכן לפי דעתי מותר לקחת כסף בעבור הוצאת הספר והוצאות הפרסום בלבד, כי אין בזה הנאה מדברי תורה אלא השתתפות של הציבור במצוה גדולה וחשובה. ודומה הדבר להשקעת התלמידים בהעתקת הספרים והפצתם כמו שהיה בימי רבנו.
ולכן, הספר שעתה אני מוציא לאור: "אפיקים להרמב"ם", אי"ה יימכר כמעט בסכום עלות (30 ש"ח), והפער שבין העלות לבין המחיר ילך או להוצאות דואר או להוצאות פרסום או להוצאת עלוני אור הרמב"ם או להוצאת ספרים נוספים בעתיד.
כל כסף שיגיע מהספר הזה לא ינוצל בשום פנים ואופן לצרכים אישיים שלי או של אחרים.