להלן שאלה שנשאלתי בענייני הדיינים הממוסדים, וזה לשונה:
לאור דבריך במאמרים העוסקים בשכר הדיינים והרבנים כיצד ניתן להבין את ההלכה בהלכות סנהדרין (כה, ד):
"כיוון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלושה כדי שלא יתבזה בפניהם. אם המלאכה ברבים אסורה עליו, קל-וחומר לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים ובכנסת עמי-הארץ ובסעודת מרעות. אוי להם לאותם הדיינים שנהגו בכך מעלבון תורת משה שביזו דיניה והשפילוה עד ארץ והגיעוה עד עפר וגרמו להם רעה ולבני בניהם בעולם-הזה ולעולם-הבא".
לכאורה מהלכה זאת אנו למדים שדיינים ממוסדים רשאים לקבל שכר?
תשובה:
איני יודע איך למדת מהלכה זו שדיינים ממוסדים רשאים לקבל שכר? היכן בהלכה כתוב שמותר להם לקבל שכר? אדרבה, שים לב, נאמר: "אסור בעשיית מלאכה בפני שלושה", וכן נאמר: "אם המלאכה ברבים אסורה עליו", כלומר, ברור שהדיין הוא בעל מלאכה אשר מתפרנס ממלאכתו, וכל שאסרו עליו הוא לעבוד בפני שלושה כדי שלא יתבזה.
לדוגמה, דיין שהוא סנדלר, אם עד שהוא התמנה לפרנס (שהרי לא כל דיין הוא גם פרנס, דהיינו מנהיג ציבור) הוא היה עובד בשוק מחוץ לבית מלאכתו, עתה אסור לו לעבוד בחוץ בשוק, ויהיה עליו לקבל עבודות ולתקן את המנעלים בצנעה, כאשר דלת חנותו סגורה.
כמו כן, במאמריי בענייני הדיינים הצגתי הלכות מפורשות מדברי חז"ל ורבנו אשר מהם עולה בבירור שהדיינים היו מתפרנסים ממלאכה, כגון קרנא שהיה דיין בכל ארץ-ישראל והיה בודק אוצרות יין, או רב הונא אשר לא היה מסכים לקחת אפילו שכר בטלה, אלא היה מסכים לדון רק לאחר שמצאו לו מחליף לאותם השעות או לאותו היום שדן בו את בעלי הדין.
ובכלל, חז"ל ורבנו פסקו מפורשות שאסור לדיינים לקחת כסף בעבור פסיקת דינים, ופירטתי את כל פסקיהם ומוסריהם במאמריי: "כך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא – חלף" (וכן במאמר התגובה), "האם מותר לקרוא ליוסף קאפח בשם מארי?", "נטילת שכר בעבור פסיקת דינים", "מדוע הרמב"ם התנגד ללקיחת כסף בעבור לימוד תורה?", ועוד. תוכל למצוא את המאמרים הללו במדור "כבוד תורה" אשר בבלוג הראשי של אור הרמב"ם.