נשאלתי כך: רבנו פוסק (מאכלות אסורות ט, כז): "מי שאכל בשר בתחילה בין בשר בהמה בין בשר עוף, לא יאכל אחריו חלב עד שישהה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת, והוא כמו שש שעות, מפני הבשר שלבין השיניים שאינו סר בקינוח". מניין לרמב"ם שעוף נכלל באיסור?
תשובה: כך נאמר במסכת חולין (קה ע"א): "אמר מר עוקבא: אנא להא מילתא חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכיל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא, בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא אכילנא".
וכך היא הסוגייה בדברי הרי"ף (לז ע"ב): "ושמעינן מהא דהאי דאמר ר' חסדא: אכל בשר אסור לאכול גבינה, דלא שרי למיכל גבינה בתר בשרא אלא עד דשהי ליה שיעור מאי דצריך לסעודתא אחריתי, דלא אשכחינן מאן דשרי למיכל גבינה בתר בשרא בפחות מהאי שיעורא, דהא מר עוקבא אף-על-גב דשהי ליה כי האי שיעורא, קרי אנפשיה חלא בר חמרא".
מכיוון שאין חילוק בסוגיה בין בשר עוף לבשר בהמה, נראה די ברור שבמלה "בשר" שנזכרה בתלמוד ובדברי הרי"ף נכללים גם בשר עוף וגם בשר בהמה. שהרי לא יעלה על הדעת שאין צריך להמתין כלל בין עוף לגבינה... אלא פשוט וברור שחכמי התלמוד ע"ה כללו את שני סוגי הבשר בסוגיה. ואף אוסיף ואוכיח זאת: 1) בדקתי ומצאתי כי יש כ-300 מופעים של המלה "בשר" במסכת חולין. מבדיקת עשרים המקורות הראשונים עולה, כי במחצית מהם המילה "בשר" משמעהּ גם בשר עוף וגם בשר בהמה... הנה אפוא המקור לפסקו של רבנו; 2) כמו כן, ההיגיון מורה שאין הבדל בין עוף לבשר לעניין שהייה בין בשר לחלב, כדי שלא ליצור בלבול, שהרי בדרך-כלל קוראים גם לעוף בשם "בשר", לפיכך שיטתו של רבנו הגיונית מאד; 3) יתר-על-כן, נראה שרבנו פסק כן גם בשל העובדה שבשום מקום לא נאמר שיש לשהות לאחר אכילת עוף מספר שעות שונה, ורבנו הסיק מכך שאין הבדל בין עוף לבשר לעניין הַשְּׁהייה.
אגב, נשים לב שאביו של מר עוקבא היה ממתין לאחר אכילת בשר עד ליום המחרת, ורק ביום המחרת הוא היה אוכל גבינה, ומר עוקבא קרא על עצמו את הביטוי: "חלא בן חמרא" (חומץ בן יין), ללמדנו שחכמים ע"ה ראו חשיבות גדולה להמתנה בין בשר לחלב, ולכן קשה מאד לסבור שהם היו מקלים לחלוטין בין בשר עוף לחלב, ואם היו מקלים בזה היו מפרסמים זאת.
עוד נשאלתי: מדוע דווקא שש שעות? תשובה: ובכן, בגמרא נאמר שבסעודה הבאה (לאחר אכילת בשר) מותר לאכול גבינה. וכנראה שהעולם לא השתנה מאז ועד היום, והטווח הממוצע שבין הסעודות הוא כשש שעות. וכך פוסק רבנו בהלכות מאכלות אסורות (ט, כז):
"מי שאכל בשר בתחילה, בין בשר בהמה ובין בשר עוף, לא יאכל אחריו חלב עד שישהה ביניהן כדי שיעור סעודה אחת, והוא כמו שש שעות, מפני הבשר שלבין השיניים שאינו סר בקינוח".
אגב, נשים לב שבמלה "בשר" שבסיפא, רבנו כולל גם בשר עוף וגם בשר בהמה. וזו ראיה נוספת לכך שחכמים ע"ה השתמשו במילה "בשר" כדי לכלול בו בשר בהמה ובשר עוף.