שְׁמֹ֣ר רַגְלְךָ֗ כַּאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים?

נראה לי שהפשט של תחילת הפסוק הוא להיזהר ביראת שמים במיוחד במקומות של קדושה כגון בית המקדש או בית המדרש או בית הכנסת.

המשך הפסוק "וקרוב לשמוע" הינו הוראה נוספת לאדם שעליו לשמוע ולקבל בקלות ובהכנעה את דבר ה' ציווייו ואזהרותיו, וכן את דברי החכמים אנשי האמת. ורבנו כתב דברים דומים במורה, שעל האדם להיות גמיש בהשקפותיו, דהיינו בכל מקום שהוא יזהה ויגלה את האמת, יסיר את הנהגת השקר או הטעות מליבו.

וסוף הפסוק: "מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע", עניינו שיראת שמים והזירוז לקיים את מצוות ה' טובים מהבאת קרבנות, ואילו הכסילים מרבים בקרבנות אף שלא עשו עוון שמחייב אותם בהבאת קרבנות. אך העדר הדעת גרם להם להתמקד בעבודת הקרבנות המוחשית ולהזניח לחלוטין את העבודה המחשבתית.

והדבר מזכיר לי שני עניינים:

האחד את דברי שמואל לשאול: "הלא שמוע מזבח טוב, להקשיב מחלב אילים".

והשני את מחוסרי הדעת ונעדרי ידיעת ה', שכל היהדות שלהם מסתכמת בשמיעת זמירות בבית-הכנסת. ובמלים אחרות, היהדות ובית הכנסת בעבורם הם מועדון שירה בציבור ותו לא. ורבים המה השוטים הללו, שאינם יודעים חכמה מהי.