שְׁמֹ֣ר רַגְלְךָ֗ כַּאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים?

דמוי שהבורא משגיח וקורא ללבב ואין הסתתרות ממנו ותו-לא.

כך פירש רבי סעדיה גאון: "פנה החכם לעורר על ההנהגות הטובות בעולם הזה וחייב להתנהג בהם, והקדים [להזהיר] להשתמש באברים הראשיים ובכל שאר האברים במה שרצוי לפני ה' ובמה שיקרבהו לפניו, והזכיר מהם הרגלים כיון שרוב התנועות המעשיות לא יתכנו בלעדיהם, ואח"כ. הרגלים לפי שהם יסוד התנועה והם תשמישי הגוף ובהם נעשות התנועות בעניני הדת לכך אמר שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלוהים. וכל החכמים מסכימים שכוונתו שמירת הרגלים בעת ההליכה אל בית ה' שיהו טהוריים ונקיים, כלומר שלא יבוא אל אותם המקומות כי אם בתכלית הנקיות וההצטיינות. ונראה לי כי בכל הלוך שנהלך בו ובכל [מעשה שנעשה] ועסק שנתעסק בו וכל פסיעה שנפסע בכל עת וזמן נהיה במצב של יושר והשמרות ונקיות והתכוננות לפני ה', כדרך שאנו עושים בלכתנו אל אותם בתי הכנסת הקדושים המכובדים, כי ה' מצוי בכל מקום ומקום שאנו הולכים אליו ושאנו נמצאים בו, והרי אנו [תמיד] בביתו המכובד ובמקומו המקודש. וענין אמרו 'וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע', הוא מה שאומר, שכאשר בא לזרז על הכוננות המתמדת לשמוע ולקבל [דבר ה'] הזהיר שיהא האדם בתוך כך תמיד ואל יפרד ממחשבה זו, כי ההמצאות בכך גורם לרכוז כח ההבחנה והתבונה בכל מה שיתעסק בו, ולא ישאר מופקר ככסילים, ולא יארעו לו כשגגותיהם שהם סיבת הקרבנות והזבחים לכפרה, לפי שהם במצב של פתיות והתעלמות מחובותיהם, וכאלו לא ידעו שעושים רע ולא הרגישו בכך מרוב פתיותם, לכן העיר שהדרוש מעובדי ה' הוא להיות ערים לכל מה שנצטוו ויהיו קרובים אליהם, ובכך ישמרו מן העוונות ולא יכשלו בחטאים ושגגות, וכשילך בדרך זו לא יצטרך למה שנצרכים לו הכסילים מן הקרבנות בגלל התעלמם ממה שיועיל להם והתרחקם ממה שיעזור להם והרי הם בדרגת מי שלא ידע מעשה רע לרוב הזנחתם ורשלנותם במצוות, שזה יביאהו להקרבת הקרבנות על עברותיו, ובכגון זה נאמר 'הנה שמוע מזבח טוב וכו' [שמ"א טו, כב], 'כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי' [יר' ז, כב-כג], ר"ל שבקרבי אתכם לעבודתי לא היתה המטרה הקרבת הקרבנות שתעשו את העברות ותקריבו קרבנות לכפרה, אלא הנדרש מכם המשמעת והכניעה, וזה מספיק לכם במקום הקורבנות, זוהי כוונתו באמרו וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח. וכבר נאמר במי שאינו מבין דבר לאשורו ואינו יודע לנהל את חייו 'אשר לא ידעו היום טוב ורע' [דב' א, טל], ואמר 'ברזלי האדע בין טוב לרע' [שמ"ב יט, לו], כשגברה עליו הזקנה והשיבה וגברה חולשת החושים ונתמעטה הזריזות עד שלא ידע דבר על בריו ואמתותו, ולזה רמז באמרו 'אינם יודעים לעשות רע', מחמת פתיותם ותרדמתם מלהביט על תועלתם וריחוק התעוררותם על טובתם. וזולתינו פירשו אזהרה מללכת בדרך הסכלים המדמים שעל ידי הקרבת הקרבנות יהיו במעלת מי שלא טעם טעם חטא ושאל כך יגיעו בזבחי קרבנותיהם. ואחר אמר שהוא צוואה לילך בדרך מי שלא טעם טעם חטא. ולרבותינו 'שמור רגלך' שמור עצמך עד שלא תחטא משתחטא ותביא קרבן לפני, והוי קרוב לשמוע דברי חכמים שאין חוטאין ומביאין קרבן ואל תהי ככסילים שחוטאין ומביאין קרבן ואינן יודעין אם עלי טובה מביאין אם עלי רעה מביאין, נאמר 'בין טוב לרע אין [מבחינין] מביאין קרבן לפני' [ברכות כג, א] .