רשות הרבים בימינו

עקרונית אי אפשר לטלטל כאשר אין עירוב.

יוסף קאפח טוען שגדרי החשמל והטלפון משמשים בפועל גם כגדרות לעירוב, כך שאם מדובר בכפר שמוקף בגדרות חשמל או בחוטי טלפון וכיו"ב, אז אפשר לסמוך עליהם כגדר לשם עירוב.

ברם, דומני שאם מדובר בכפר וכיו"ב שאין שם הרבה חוטי טלפון וחשמל כמו בעיר, יש לבדוק היטב ולוודא שאכן יש חוטי חשמל וטלפון שמקיפים את הכפר.

בכל מקרה ישנו האיסור ״אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ (שמ׳ טז, כט), כך שגבולות העיירות מהוות גבול כשהסתיימו המבנים, נכון שאין לדבר קשר לתואר רה״ר?יש לפרט מעט טרם חתימת הנושא.

העירוב מועיל למעט במקומות אשר מוגדרים כרשות הרבים, כגון דרכים אשר מובילים מן הערים למדברות ולשדות וליערות, דהיינו למקומות הפתוחים.

לדוגמה: כביש 1, כביש 2, כביש 4, כביש 5, וכיוצא בזה.

לפיכך, לעניות דעתי אין להוציא ולטלטל אל המקומות הללו ובהם.

פשוט לך, אך מתוך פשט ההלכה המרכזית במשנה תורה, דבריך נסתרים מיניה וביה. ואין לי צורך בספרות חז"ל כי דברי רבנו פשוטים וברורים, ואין לפסוק הלכות מן התלמוד. וכבר התייחסתי לדברי בן רבנו ואין לי צורך להוסיף על זאת מאומה.

ודומני שמיצינו, כי מה שפשוט וברור לך כלל לא פשוט וברור לדעתי, לפיכך איני רואה עוד טעם בדיון הזה. וכמו שאמרתי לעיל כל אחד יעשה כראות עיניו.

ודיון זה אינו מוסיף מאומה לא לידיעת ה' ולא לייחודו ולא לאהבתו.

אדרבה, דבריך פוגמים בדרך האמת, כי הזכרת את רש"י-שר"י כאילו הוא חכם לגיטימי.

שני דיוקים קלים ברשותך, כתבת: "לפי דבריך היא מוגדרת כרשות הרבים בגלל היער הנמצא בשני קצות העיר, ובזכות אותו יער שבקצה הפכה כל העיר לרה"ר". ואין זו שיטתי האישית אלא פשט דברי רבנו בהלכות שבת (יד, א), ודומני שלזה התכוונת אך חשוב לי לדייק את הדברים.

דיוק נוסף, הדרך שהזכרת מוגדרת כרשות הרבים בגלל שהיא מובילה ליערים למדברות ולשדות, כלשון רבנו בהלכה העיקרית בענייננו.

וכל אחד ינהג כפי שהוא מבין, וה' ידריכנו אל האמת.

בתחילה ראיתי רק את דבריך האחרונים, ועתה ראיתי שהוספת והקשית לעיל, ועל שני דבריך הראשונים אשיבך כך:

רבנו כן הזכיר שיש רשות הרבים בתוך העיר, והנה שוב לשון ההלכה (יד, א): "איזו היא רשות הרבים? מדברות ויערים ושדות, ודרכים המפולשין להן, ובלבד שיהא רוחב הדרך שש עשרה אמה, ולא תהיה עליו תקרה".

וכי הדרישה שלא תהיה עליו תקרה היא מחוץ לעיר? ברור שמדובר בתוך העיר.

בעניין ההלכה בהלכות שבת (יז, י), מדובר בשני כותלים הנמצאים בתוך העיר, ובדרך שהיא מפולשת למדברות לשדות וליערים, בהתאם להלכות שבת (יד, א). ואיני רואה בזה שום קושי ושום ראיה לשיטתך, כי אין כאן הגדרה לרשות הרבים, אלא תיאור מצב, אשר צריך להתאים להגדרת רשות הרבים שנאמרה במקומה.

לגבי שאלתך מדוע צריך שדלתות העיר יהיו נעולות בלילה, רבנו מבאר שאין צורך שיהיו ממש נעולות, די בכך שהם יהיו ראויות להינעל, ואולי לא הבנתי את דבריך. מכל מקום, זוהי כנראה חומרה של חכמים שלא הכשירו עיר שלמה ולא נתנו לה גדר של רשות היחיד, אלא-אם-כן יש לה חומה גבוהה דלתיים ובריח.

מכל מקום, שאלתך למה חכמים החמירו וקבעו שכדי להכשיר עיר שלמה נדרשת חומה ונדרשים שערים הראויים להינעל, אין לה שום השפעה ושייכות לעצם הדיון בהגדרות רשות הרבים. וזה דיון אחר בעניין טעמי גזרות חכמים.

דוד ישראל, לא מחקתי את דברי רבנו בפירוש המשנה, אך אין בהם שום צורך כי יש דברים מבוררים ופשוטים במשנה תורה, ורבנו הורה לנו לפסוק ממשנה תורה.

כמו כן, דבריו במשנה תורה כלל אינם סתומים, אלא מפורשים ומבוררים.

מה שקבעת בעניין רשות הרבים הוא על דעת עצמך בלבד, במנותק מהלכות משנה תורה, ובהתבסס על דיוקים לא מבוררים ממשפט אחד בפירוש המשנה. כל-שכן וקל וחומר שכבר הסברתי איך יש להבין אותו, מבלי למחוק אותו.

בעניין הנוהג שבעולם, איני מבין מה הקשר בין הנוהג שבעולם לענייננו, יש הלכות מפורשות במשנה תורה ויש להיצמד להם, ובאמת שאיני יודע מדוע לחפש קשיים בכוח, ולהחליט באופן שרירותי שהדברים במשנה תורה הם סתומים.

ובעניין מה שאמרת: "ולא יעלה על הדעת שמחוץ לעיר יהיה רשות הרבים ובתוך העיר אינו רשות הרבים". למה זה לא יעלה על הדעת? אם זהו הגדר ההלכתי בהלכה המרכזית מדוע לא? כמו כן, כן יש מקומות בתוך הערים שהן רשות הרבים, והן הדרכים הראשיות אשר מובילות מחוץ לעיר אל השדות המדברות והיערים.

ולעניות דעתי הדברים פשוטים וברורים מאד, ואפשר לטלטל בשופי בכל הערים למעט בדרכים המרכזיות אשר מובילות מעיר לעיר.

בכל אופן, תודה לך על עזרתך בליבון הדברים.

אינני מבין אותך דוד, מדוע לחפש בכוח תהיות? קשה לך לקבל תשובה טובה?

תלמיד משה, ברור שזו טרחה גדולה מאד, ואין ראיה מן השוטים, כי אם תשאל את ההודים הם יגידו לך שזו לא טרחה בכלל ללכת קילומטרים על גבי קילומטרים כדי להתרחץ בגנגס המזוהם, ואף יגידו לך שהם נהנים מזה מאד...

דוד ישראל, האם ראית בהלכות שבת בהגדרת רשות הרבים ביטוי לדברי רבנו בפירוש המשנה? ולא רק בהגדרת רשות הרבים, וכי מצאת את ההגדרה הזו לרשות הרבים באיזה מקום בהלכות שבת או עירובין? לפיכך, כאשר מעמידין את שתי ההלכות, את זו מפירוש המשנה לעומת זו ממשנה תורה, ברור שיש להעדיף את משנה תורה, ובמיוחד ששם ההלכה נועדה להגדיר את רשות הרבים.

ולהזכירך, בהלכות שבת (יד, א) נאמר: "איזו היא רשות הרבים? מדברות ויערים ושדות, ודרכים המפולשין להן". ובמלים אחרות, לא כל מפולש הוא בגדר רשות הרבים, רק מפולש למדברות ליערים ולשדות. ואלה דברים מפורשים וברורים.

כמו כן, שים לב ללשון רבנו בפירוש המשנה:

"ומבוי זה שקראו [בן בתירא] מפולש, אינו מפולש משני צדדים לפי שהוא רשות הרבים בלי ספק. אלא ר"ל באמרו מפולש, מפולש מצד אחד, והוא שאין לו לחי. ושאינו מפולש, הוא המבוי שיש לו לחי כמו שיתבאר בערובין. ואין הלכה כבן בתירה".

וגם לשיטתך, שכל הרחובות הינם בגדר רשות הרבים: וכי כל מבוי מפולש הוא רשות הרבים? והלא אם רבנו התכוון להגדיר בפירושו זה את רשות הרבים דאורייתא דבריו דברי תימה מתומהים, שהרי לא כל מבוי מפולש הוא בגדר רשות הרבים, וצריך שהוא יהיה גם ברוחב של 16 אמה וגם שלא יהיה מקורה. האם ניתן אפוא ללמוד מכאן להגדרת רשות הרבים?

אלא נראה לי, ש"רשות הרבים" שנזכרה בפירוש המשנה אין הכוונה בה לרשות הרבים מבחינת גדריה ההלכתיים של רשות הרבים, אלא מקום שיש בו דרך לרבים, לאפוקי ממבוי סגור משלוש רוחותיו שאין בו דרך לרבים ותו לא.

וזה דומה להלכה של רבנו בהלכות עירובין (א, ד):

"מפני מה תיקן שלמה דבר זה? כדי שלא יטעו ויאמרו: כשם שמותר להוציא מן החצרות לרחובות המדינה ושווקיה ולהכניס מהן לחצרות, כך מותר להוציא מן המדינה לשדה ולהכניס מן השדה למדינה, ויחשבו שהשווקים והרחובות, הואיל והן רשות לכל, הרי הן כשדות וכמדברות, ויאמרו שהחצרות בלבד הן רשות היחיד, וידמו שאין ההוצאה מלאכה, ושמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לרשות הרבים".

זאת ועוד, בוא נעיין יחדיו במשנה הנדונה (טז, א):

"כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה [...] מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין ואף על פי שיש בתוכן מעות, ולהיכן מצילין אותן? למבוי שאינו מפולש, בן בתירא אומר אף למפולש".

במה אפוא לדעת רבנו חולקים חכמים ובן בתירה?

בן בתירה התיר להציל במבוי שיש לו שלוש מחיצות אף שאין לו לחי, ואילו חכמים התירו רק כאשר יש לו לחי. כלומר, ביסוד המחלוקת נמצא אך ורק עניין של היכר לחי! כלומר, יש חשיבות גדולה מאד להיכר כדי להתיר או לאסור להציל כתבי קודש בשבת.

ומזאת נלמד דבר חשוב לענייננו, שמבוי המפולש משני צדדיו שהוא משמש דרך לרבים, אפילו שאין לו הגדרה הלכתית של רשות הרבים, הרי שמבחינת היכר הוא דומה לרשות הרבים, ולכן רבנו קרא לו על דרך אי-ההקפדה "רשות הרבים". כי די בהיכר הזה שיש בו דרך לרבים כדי לדמותו לרשות הרבים, וכדי לשלול מכל וכל את האפשרות שבן בתירה התיר להציל את כתבי הקודש במבוי כזה.

ועל הדמיון שבין "רשות הרבים" לבין "דרך לרבים" אתה יכול ללמוד מעצם התקנות של שלמה המלך, אשר חשש שמא ידמו את השווקים והרחובות הראשיים לרשות הרבים, ויחשבו שמותר להוציא מן הערים גם ליערות ולמדברות (עירובין א, ד):

"מפני מה תיקן שלמה דבר זה? [עירובי חצרות ושיתופי מבואות] כדי שלא יטעו ויאמרו: כשם שמותר להוציא מן החצרות לרחובות המדינה ושווקיה ולהכניס מהן לחצרות, כך מותר להוציא מן המדינה לשדה ולהכניס מן השדה למדינה, ויחשבו שהשווקים והרחובות, הואיל והן רשות לכל, הרי הן כשדות וכמדברות, ויאמרו שהחצרות בלבד הן רשות היחיד, וידמו שאין ההוצאה מלאכה, ושמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לרשות הרבים".

וכל התקנה נועדה למנוע הוצאה מן הערים לשדות וליערים. משמע אפוא, שהשווקים והרחובות, אף שהן רשות לכל, אינן בגדר רשות הרבים, שהרי רבנו אומר בהלכה: "כשם שמותר להוציא מן החצרות לרחובות המדינה ושווקיה ולהכניס מהן לחצרות" וכו'.

לדעתי מפספסים פה משהו, דיון ראשון הוא האם על עיר מסוימת יש לענות על דרישות מסוימות לפי התורה על-מנת שבכלל תיקרא רשות הרבים, כי אם אינה עומדת בהגדרות הללו, אין לחשוש מטלטול כלל כי מדובר ברשות היחיד. ודיון שני הוא האם רחובות בעיר שעמדה בקריטריונים שאותם אנו מנסים לבאר, נקראות רשות הרבים.

"גם מבחינה מחשבתית, לא נראה לי הגיוני שכמעט כל כביש בימינו הוא רשות הרבים, כי קשה מאד להניח שהקב"ה יטריח עלינו את הטרחה הגדולה הזו."

מורי אדיר אנא פרט. ישנם מאות אלפי יהודים המתגוררים בערים ענקיות בגולה שאף פעם לא משתמשים בעירוב בשבת, והם פשוט לא נושאים שום דבר בחוץ בשבת. וזה לא נחשב בעיניהם כטרחה גדולה. כך הם חוו את השבת כל חייהם. מדוע שנניח שזה טרחה גדולה עבורנו שלא יהיה עירוב בשבת?

אחי היקר, יישר כוחך על ההשקעה הרבה, תבורך ממקור הברכות!

לענייננו,

הטיעון של הבנת מציאות חז"ל הוא רק בגדר "תנא דמסייע", והוא נשען על השכל הישר. אין צורך להגדרות מדויקות של חז"ל בדברים שהם קרובים להיגיון. כללי חז"ל הם לא סוף הדרך, העיקר הוא צלם האלהים שניתן לנו לבחון את הדברים.

לגבי הנוסחים, ובכן, פירוש המשנה שבידינו נכתב על-ידי רבנו, ואף שלא תמיד מובאת בו הגרסה האחרונה, ברוב המקרים רבנו הגיה את דבריו כאשר הוא חזר בו. ובפירוש המשנה ההגדרה היא כמו ההגדרה שמובאת במשנה תורה. כמו כן, בדרך כלל שומעין לדוחק ואין שומעין למשבש, אלא אם כן מדובר ביסודות הדת, ולא מדובר כאן ביסודות הדת אשר מובילים לידיעת ה' או לייחודו או להרחקה מע"ז.

ויתרה מזאת, קשה מאד להניח שרבנו ישנה עניין כל-כך מהותי, בעל השלכות כל-כך רחבות להלכות שבת ולענייני הוצאה דאורייתא, ולא נמצא לכך זכר בשום מקום ובשום כתב יד, למעט עדותו של בן רבנו, ולא אתפלא אם לא הבין נכון.

לעצם שאלתך:

לעניות דעתי ניתן לדייק מלשון ההלכה "ודרכים המפולשין להן", שמדובר אך ורק בדרכים אשר מפולשות למדברות ליערות ולשדות וכו'. שהרי מפולש משמעו דרך ישרה (לא בהכרח סרגל), אך לא דרכים צדדיות אשר מובילות לדרכים המפולשות.

ועל הגדרת המלה "מפולש" בדברי רבנו ראה הלכות שבת (יז, א): "מבוי שיש לו שלושה כתלים, הוא הנקרא מבוי סתום; ומבוי שיש לו שני כתלים בלבד זה כנגד זה, והעם נכנסין ברוח זו ויוצאין בשכנגדה -- הוא הנקרא מבוי מפולש".

ואצרף גם נקודה למחשבה:

גם מבחינה מחשבתית, לא נראה לי הגיוני שכמעט כל כביש בימינו הוא רשות הרבים, כי קשה מאד להניח שהקב"ה יטריח עלינו את הטרחה הגדולה הזו. שהרי אם כדבריך אין תקנה לערי ימינו אלא בחומה גבוהה דלתיים ובריח, וזה סותר את היסוד המחשבתי: "עַמִּי, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ? עֲנֵה בִי" (מיכה ו, ג).

ואם תתמה מדוע אני מערב ענייני מחשבה בהלכה, לדעתי לעולם יש לערב ענייני מחשבה בהלכה, כי המחשבה היא חלק בלתי נפרד מן ההלכה, ומה שהרגילו אותנו בעוול בדת האורתודוקסית החדשה שההלכה מנותקת לחלוטין מעולם המחשבה, מדובר בשגיאה חמורה, אשר הופכת אותנו ל"עם סכל ונבל".

שלום אחי היקר,

אין סכין מתחדדת.. אני מוצא את עצמי בוחן כל פרט שחשבתי שהוא מובן מאליו...

תודה על ההשקעה בכתיבה של תשובה מנומקת. ובכן, אני יכול לענות על כל סעיף אך הדבר יאריך מאוד... אז אשתדל למקד את הדיון על הנקודה, ולאחר שנברר אותה נחזור לנקודות דלעיל (אם יהיה צורך).

- הטיעון של הבנת מציאות חיי חז"ל באופן מוחלט הוא בעייתי לדעתי, וצריך להיזהר לא לקבוע דברים מעין אלו אלא אם כן חז"ל הגדירו כך (ע"ע חכמי אירופה בתקופת הראשונים, שהמציאו הלכות יש מאין בשל חוסר הכרותם עם מושגים בסיסיים).

- קיימים מספר הבדלים בין נוסחי משנ"ת, כידוע. לא התקיים מפעל מסורה למשנ"ת, ואין נוסח מוסמך. ישנו שוני גם בין כתבי היד התימניים. איך נדע להכריע? מכל האפשרויות, עדות של ראב"ם שהנוסח שבידיו הוא כך, היא חזקה מאד. מה גם שאין לו עניין לשנות את נוסח משנ"ת (כמו שיטת חכמי אירופה), להפך...

ולעניינינו,

דוגמא א) על הרחוב להלן, אתה תסכים שהוא רה"ר.

דוגמא ב) האם תסכים שהרחוב המאונך להלן הוא רה"ר?

דוגמא ג) מה לדעתך דין הרחוב המאונך להלן?

(בכל האיורים הדרכים ברוחב יותר מ 16 אמה ולא מקורים..)

אשכול זה הינו המשך לאשכול: עירוב שנקרע.

ניב היקר, תודה שטרחת והבאת ראיות כדי לברר את ההלכה, הנה תשובתי:

בעניין הגרסה של בן רבנו, גם אם הגרסה היא "שווקים", יש לפרש בשופי שמדובר בשווקים אשר מצויים בדרכים המפולשות בין הערים, שהרי כידוע, השווקים בימי קדם היו מצויים ברחובות הראשיים, אשר היו מסתמא גם דרך למדברות וליערים ולשדות, וכן לערים אחרות, כדי להקל על הבאים מחוץ לעיר לסחור בעיר, והדברים נראים לי פשוטים.

ואגב, לא הייתי משבש את גרסת כתבי היד רק בגלל עדות בן רבנו...

1) יש לראות בהלכה שבהלכות שבת בראש פרק יד, את ההלכה המרכזית בחשיבותה בענייננו, מפני שהיא זו אשר מגדירה את רשות הרבים, וכל השאר פחותות ביחס אליה בחשיבותן, ולכן אין לראות את כל ההלכות בעניין זה כאילו כולן שוות בחשיבותן לקביעת ההלכה בעניין הזה. והשכל הישר מורה על כך, שהלכה במקומה עדיפה, ובהרבה.

כמו כן, לדעתי דרך המסתעפת מרשות הרבים אין לה דין רשות הרבים, אחרת אין לדבר סוף, וגם על זה מורה לעניות דעתי השכל הישר, וגם פשט ההלכה בראש פרק יד.

2) בעניין פירוש המשנה, אין לי צורך בפירוש המשנה כאשר יש לי דברים מבוררים במשנה תורה. ואם הלכות צדדיות אין חשיבותן כחשיבות ההלכה שבמקומה, כל שכן פירוש המשנה, אשר רבנו חזר בו מדברים לא מעטים שכתב וחקק בו.

דרך אגב, גם מ"פירוש המשנה" עולה כמו שנאמר במשנה תורה בפרק יד, שהרי הדוגמאות שרבנו מביא הינן אותן הדוגמאות! "המדברות והיערים והדרכים המפולשין להן", וקשה להניח שרבנו לא יביא לדוגמה את רחוב העיר, אם הוא באמת היה לדעתו רשות הרבים, שהרי מדובר בחידוש גדול מאד! ולי נראה ברור, שהדוגמאות הללו שבסוף פירושו מפרטות את ראש דבריו, שם מובאת הגדרת רשות הרבים באופן כללי בלבד: "שהרבים בוקעין בו". ולא יעלה על הדעת שכל מקום שהרבים "בוקעין בו" יהיה בגדר רשות הרבים, ולכן מדובר בהגדרה כללית בלבד, שפירוטה וסעיפיה עוד יבואו בהמשך.

3) לגבי ההלכה שהבאת מהלכות עירובין (א, ד), שבה נזכרו תקנות שלמה בעירובי חצרות ובשיתופי מבואות, ובכן, יש בהלכה זו דווקא ראיה לדבריי, נחזור אפוא על ההלכה:

"מפני מה תיקן שלמה דבר זה? כדי שלא יטעו ויאמרו: כשם שמותר להוציא מן החצרות לרחובות המדינה ושווקיה ולהכניס מהן לחצרות, כך מותר להוציא מן המדינה לשדה ולהכניס מן השדה למדינה, ויחשבו שהשווקים והרחובות, הואיל והן רשות לכל, הרי הן כשדות וכמדברות, ויאמרו שהחצרות בלבד הן רשות היחיד, וידמו שאין ההוצאה מלאכה, ושמותר להוציא ולהכניס מרשות היחיד לרשות הרבים".

בהלכה זו מדובר בעיר שמוקפת חומה והיא כולה בגדר רשות היחיד, והיה חשש, שמא ההוצאה המותרת בה מן הבתים לחצרות ולרחובות-המדינה ושווקיה, תגרום לאנשים לחשוב שמותר להוציא גם מן העיר לרשות הרבים, דהיינו לשדות ולמדברות, וכלשון רבנו בהלכה: "ויחשבו שהשווקים והרחובות, הואיל והן רשות לכל, הרי הן כשדות וכמדברות".

ובמלים אחרות, החשש לא היה בגלל שהרחובות והשווקים והשדות והמדברות, כולם בגדר רשות הרבים, אלא בגלל שיש בכולם רשות לכל (שטח ציבורי), והיה חשש שמא ישגו בני האדם לחשוב שמותר להוציא גם מן המדינה לשדות ולמדברות שהן רשות הרבים ממש.

נמצא אפוא, שרשות הרבים היא השדות והמדברות בלבד! כמו כן, שים לב לשינוי בלשון רבנו בעניין הרחובות והשווקים, שהרי הוא אומר בעניינם: "הואיל והן רשות לכל", כלומר, רבנו נזהר ולא אמר ביחס לרחובות ולשווקים: "הואיל והן רשות הרבים", כי הם לא רשות הרבים, אלא יש ברחובות ובשווקים רשות לכל בני האדם לטייל ולשבות בהם, ותו לא.

וכך בדיוק פוסק רבנו בהלכה הבאה שם (עירובין א, ה):

"לפיכך תיקן שכל רשות היחיד שתיחלק בדיורין ויאחז כל אחד ואחד בה רשות לעצמו [כמו העיר הזו הנדונה שמוקפת חומה], ויישאר ממנה מקום ברשות כולן ויד כולן שווה בו, כגון החצר לבתים [או המבואות לרחובות ולשווקים] – שנחשוב אותו המקום שיד כולן שווה בו, כאילו הוא רשות לרבים, ונחשוב כל מקום ומקום שאחז כל אחד מן השכנים וַחֲלָקוֹ לעצמו, שהוא בלבד רשות היחיד, ויהיה אסור להוציא מרשות שחלק לעצמו לרשות שיד כולן שווה בו, כמו שאין מוציאין מרשות היחיד לרשות הרבים. אלא ישתמש כל אחד ברשות שחלק לעצמו בלבד עד שיערבו כולן, אף-על-פי שהכל רשות היחיד".

4) איני יודע איזו ראיה יש בנקודה זו, הבאת את ההלכה מפרק יד: "ואי זו היא רשות היחיד" וכו', ובהלכה זו רבנו בסך-הכל אומר שרשות היחיד הוא מקום שמוקף בארבע מחיצות, אך למדינה-לעיר, לא די במחיצות אלא יש צורך בחומה שדלתותיה ננעלות בלילה.

5) בנקודה זו קבעת "שרחובות עיר בסתם הם רשות הרבים מהתורה", ואיני יודע על סמך מה קבעת זאת?

6) מדוע חייבים לומר שדרך המסתעפת מדרך ראשית דינה כרשות הרבים? אדרבה, השכל הישר מתנגד לזה, שהרי אין לדבר סוף, כאמור בראש דברינו לעיל, וגם פשט ההלכה המרכזית בהגדרת רשות הרבים מתנגד לזה (בהלכות שבת ראש פרק יד).

7) לגבי סברתך: אם בנית שלוש בתים וביניהם יותר משמונה מטר, ובכן, אם יש דרך במקום הזה להגיע ממנו ליערות ולשדות – כן, מדובר ברשות הרבים. ואם הוספת עוד דיורין והמקום נהפך לעיר, ובכן, אם הדרך הזו עדיין משמשת לדרך אשר מובילה ליערים ולמדברות וכו', אז כן, עדיין יש לה דין של רשות הרבים, ואם היא כבר אינה משמשת לדרך להם, אז לא.