"הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ" (מש' י, ט)
במשלי (יח, טו) נאמר כך: "לֵב נָבוֹן יִקְנֶה דָּעַת וְאֹזֶן חֲכָמִים תְּבַקֶּשׁ דָּעַת" (מש' יח, טו), ופירש שם רס"ג: "לב הנבון יקנה דעת ואזני החכמים תבקשנה – שתי הפעולות הללו: 'יִקְנֶה דָּעַת' ו'תְבַקֶּשׁ דָּעַת', אפשר שהחכם [=שלמה המלך] מתאר כל חכם בהם בזמן לימודו, ואמר, כי לפני שיהיה חכם כך עשה [=למד וביקש דעת] עד שנעשה חכם מלומד. ואפשר שהוא מתאר אותו בהם אחרי חכמתו, כלומר שכל מה שהתמיד בלימוד מבקש להוסיף, וכפי שהדבר ידוע שכל מי שיש לו ממון להוט להוסיף עליו יותר ממי שאין לו".
בדבריו אלה רס"ג נוגע במהותה של אהבת האמת וכינון ממלכת כהנים וגוי קדוש, ואסביר: יש בני אדם, כגון כומרי הדת האורתודוקסים, שנתעוורו מדרך האמת ושוגים בהזיות מסוגים ומינים שונים. עיוורונם נובע מרדיפת הבצע והתאוות אשר מחשיך את עיני שכלם ומרוקן אותם מאהבה לאמת. אלה, אינם מבקשים להוסיף חכמה אלא להוסיף בתאוותיהם: להגדיל את נכסיהם וממונם, כבודם ומעמדם, ולרומם את שררתם – ולכן תמצאו אותם נלחמים על תקציבים ועל כוח פוליטי חברתי וכלכלי ובדרך כלל המחיר הוא חילול-שם-שמים נורא.
ברם, אם הייתה בהם אהבה לאמת, אם הם היו זוכים לראות את אור האמת נכוחה, אם הם היו מתענגים באמת על לימוד התורה והחכמה, הם לא היו מתמכרים לבצע ולתאוות ולאיסוף הנכסים והממון וריבוי השררה וכל שאר הבלי העולם-הזה – כדי לגרום לנפשם לשקוע בהזיה. כלומר, אם הם היו פונים לעונג הנפשי האמיתי הנצחי שבהשקפות האמת וידיעת ה' יתרומם ויתעלה, כל שאיפות החומר אשר מעוורות והוממות ומשעבדות אותם, היו כאין וכאפס.
לאחר שהאדם זוכה לראות את אור האמת, להבין דברי תורה וחכמה לאשורם, ולהתענג בעונג הנפשי הנצחי האמיתי, כל מה שהוא דורש ומבקש הוא להוסיף חכמה מאותו מקור מפכה ובלתי נדלה של דעת ועונג; ולעתים, מרוב השמחה שתציף אותו הוא לא יסתפק בכך, הוא יבקש לקרוא בקול גדול לבני אדם נוספים כדי שיזכו אף הם לפקוח את עיניהם ולשתות ממימי הדעת הזכים והצלולים, ואף יסכן את כל עולמו כדי ללחום באנשי השקר והתהו אשר מתעים את העם אחרי ההבל, מנציחים את הצער והייסורים, ומרחיקים אותנו מייעודנו הנכסף.
והנה לפניכם דברי רבנו בעניין זה במורה (ג, יא):
"כי בידיעת האמת מסתלקת האיבה והשנאה, ויבטלו נזקי בני אדם זה-לזה, וכבר הבטיח [הנביא ישעיה] ואמר: 'וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ' [...] [יש' יא, ו]. ואחר-כך נתן סיבה [=הסבר] לכך ואמר: כי סיבת סילוק אלה השנאוֹת וההתקוטטויות וההשתלטויות היא ידיעת בני אדם אז אמיתת האלוה, ואמר: 'לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְיָ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים' [שם, ט]".
נמצא, כי השער לאהבת חינם ולשלום עולמי הוא אהבת האמת, ורק כאשר זו תפעם בקרבנו ותזכך את נפשנו, נזכה להתרומם אט-אט למעלת אהבת חינם ולעבוד את ה' שכם אחד: "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְיָ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד" (צפ' ג, ט).
וראוי לצרף לעניין זה את דברי שלמה במשלי (ב, י), ולאחריהם פירוש רס"ג שם:
"'כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם' – כי הנפש מתענגת בחכמה כמו שמתענג הגוף במה שהוא מרגיש כמו שאמר: 'וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם', לפי שהנפש חגה סביב תענוגיה, וכאשר היא מוצאת את השמחה והעונג בחכמה עם רוממותה וכבודה וטהרתה וניקיונה הרי נשלם לה כל מה שהיא רוצה".
והדיין השכיר יוסף קאפח מוסיף שם הערה נכונה, וזה לשונו:
"כלומר, שאין הנפש מתענגת בחכמה [=בתורה] אלא בזמן שהאדם דורשה ולומדה לשמה ברוממותה ובכבודה, ולא כשהוא לומדה לשם מקצוע או כל דבר שפל אחר [ובמלים אחרות, לא כאשר האדם הופך את התורה לקורדום לחציבת תקציבים ושררה וטובות הנאה]".
ואוי לצביעותו של קאפח! אשר במשך יובל שנים חצב משכורות נפוחות ושלל טובות הנאה! ועלה עליו בנכלוליו תלמידו ערוסי, שמרשיע לחצוב גם מן הרבנות וגם מן האקדמיה, ועוד. ושניהם לא התענגו ומתענגים באמת על התורה והחכמה, אלא על הזיה ודמיון שווא, ואם הם היו באמת ובתמים אוהבים את ה' ואת דרך האמת, הם לא היו פונים אל רהבים ושטי כזב.
***
במשלי (יח, כב) נאמר כך: "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵיְיָ", ושם פירש רס"ג בפירושו הקצר: "מָצָא – מי שנחון באשה כבר נחון בטוב, והפיק רצון מאת ה'", כלומר, מי שחננו ה' באשה כבר זכה לטוב, דהיינו כבר רצה ה' להֵטיב לו. ובפירושו הארוך הוסיף רס"ג ואמר:
"השכל מחייב שתהא על כל טובה תודה ממי שקיבל את הטובה למי שהֵטיב לו, ומפני שהטובה הראשונה שהֵטיב בה ה' על האדם וקניין ראשון שהִקנה לו וקרא אותה 'טוֹב' היא חווה שנאמר: 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ' [בר' ב, יח], לפיכך עשאהּ החכם [=שלמה] כאן [בפסוק זה] הדגמה ופתיחה לכל הטובות, וחייב התודה על האשה ועל כל טובה, וכפי שבא במסורת שיאמר המאמין על כל מה שמטיבין לו: ברוך הטוב והמטיב [משנה ברכות ט, ב]".
נמצא, שמסיבת החתונה צריכה להתקיים במטרה להודות לה' על החסד הגדול שזכינו למצוא אשה אוהבת שתהא לנו לעזר, ולא מסיבת הוללות סכלות וזלילה (ולעתים אף זימה), כאשר ברקע נשמעים קולות מחרישי אוזניים המפנים עורף לחורבן מקדשנו, ובועטים בגזרת חכמים שלא לנגן בכלי שיר על שממון היכלנו. וניתן לשמוח באופנים פחות ראוותניים וחיצוניים, אשר יבטאו את השמחה הפנימית של הודיה אמיתית וכנה לה' יתעלה מעומק הלב והנשמה.
***
"תַּחֲנוּנִים יְדַבֶּר רָשׁ וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת" (שם, כג), ובפירושו הקצר ביאר שם רס"ג: "תמצא שהרש מדבר בתחנונים והעשיר בעוז", ובפירושו הארוך הוסיף:
"זהו תיאור המציאות אשר [שלמה] מצא בעולם. אבל הראוי הוא שיהא בעל האמת מדבר בתוקף, בין שהיה עשיר או עני. וכך בעל הספק ידבר ברכות, ובעל השווא לא ידבר כלל".
נמצא, שעל איש האמת לדבר בתוקף דהיינו בביטחון עצמי, ועל אנשי ההבל שלא לדבר כלל... ורבים הם אנשי השקר אשר נוהגים בנוכלות ומדברים בתוקף ובביטחון כאילו הם אנשי צדק. וזכורני בעבר הרחוק שהתקיימה בבית-המדרש שבו למדתי תוכנית לרבני קהילה בשכר, בין הדברים שנלמדו שם היו תכסיסים ביחסי ציבור וברכישת אהדה פוליטית, וכן שיטות נאום ורטוריקה. ובמלים אחרות, כיצד לשווק בתכסיסים ובהטעיות את התרבות האורתודוקסית...
המשתתפים בתוכנית זכו למלגות שמנות והיא התקיימה בהיחבא, באחת הכיתות הנידחות בקומה השנייה של בית-המדרש. אנכי הייתי בין הבודדים שלמדו לבדם בקומה השנייה, כך שבכל פעם שעברתי במסדרון שמעתי את דברי המרצים, ולעתים הכיתה הייתה פתוחה וראיתי את המצגות והסרטונים. ולא אשכח, שהאישיות המרכזית שממנה לקחו דוגמה ומופת בתוכנית הזו היה ביבי, הם היו מציגים אותו לרבני הקהילות השוטים הללו, ומנתחים את שיטותיו הטעיותיו ונכלוליו, ולומדים מהם... ואנשי האמת אינם זקוקים לתוכנית שכזו, ואינם זקוקים לתכסיסי פרסום ושיווק כדי להרים על נס את דרך האמת, כי ה' יתעלה כבר ידריכם.
ונחתום בדברי שלמה במשלי (י, ט) ופירוש רס"ג שם, והנה הפסוק לפניכם: "הוֹלֵךְ בַּתֹּם יֵלֶךְ בֶּטַח וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו יִוָּדֵעַ" (מש' י, ט), ושם פירש רס"ג ואמר:
"הדורש את התום והאמת אינו זקוק לתחבולות לפי שהוא יוֹדֵע שינצח ביושר, והדורש זולת האמת הרי הוא מעקש דרכיו ומעקמן [=מתאמץ לתחבל תחבולות, וכל זה לא יועיל לו כי בסופו-של-דבר תתגלה נבלותו, וכמו שנאמר בפסוק בהמשך:] וְיִוָּדֵעַ [=יתגלו מרמותיו ותחבולותיו לעיל כל] ולא יועיל לו זה [=כל תחבולותיו] מאומה [=ויסבול את העונש בשני העולמות]".
לגירסת PDF ראו כאן.