נשאלתי כך: לגבי שופר מעובד, דהיינו שופר שחיממוהו באש ויישרו את כפיפותו הטבעית. קראתי את מאמרו של קאפח בעניין זה, אבל לא השתכנעתי שהוא פסול בהכרח. וכך השבתי: ובכן, הדיוק של קאפח הוא מהמילה: "הכפוף", וכֹה דברי רבנו בהלכות שופר (א, א): "ושופר שתוקעין בו, בין בראש השנה בין ביובל – הוא קרן הכבשים הכפוף". כלומר, צריך דווקא שופר שאינו מעובד, שופר שנשאר בצורתו הטבעית הכפופה, ולדעתי מדובר בראיה טובה.
על-כל-פנים, הבה ונבחן ראיות נוספות לדרך האמת:
א) בהלכות שופר (א, ו) נאמר כך: "ציפהו זהב מבפנים או במקום הנחת הפה – פסול; ציפהו מבחוץ: אם נשתנה קולו מכמות שהיה – פסול, ואם לא נשתנה – כשר". ובכן, הכלל העולה מן ההלכה הזו הוא, שכל שנשתנה קול השופר – פסול. ונראה ברור שחימום השופר ושינויו מברייתו משנה את קולו לא פחות ואף הרבה יותר מאשר שינוי קולו בציפויו מבחוץ.
כלומר, אם חכמים חשו לשינוי קול השופר בציפויו אפילו מבחוץ, כל-שכן שהם יחושו לשינוי קול השופר באמצעות חימומו באש ושינויו מברייתו, עד שקולו נשמע כקול צווחני ומגחיך.
ב) עוד נאמר בהלכה הזו (שופר א, ו): "הרחיב את הקצר, וקיצר את הרחב – פסול". ובכן, גם מן הדברים הללו יש ראיה לדרך האמת, שהרי הרחבת השופר הקצר (=הצר) או קיצור (=הצרת) הרחב, נעשים באמצעות חימום השופר באש, וכמנהג עושי השופרות בימינו.
כלומר, מהלכה זו עולה כלל הלכתי נוסף: שינויו של השופר מברייתו באמצעות חימומו – פוסלו. ואם חכמים חשו ואסרו שופר שעבר אפילו הרחבה קלה או הצרה קלה, כל-שכן שהם אוסרים את שינויו מברייתו לחלוטין באמצעות חימומו באש והפיכתו לחומר ביד היוצר.
ג) בהלכה הבאה שם נאמר (שופר א, ז): "היה ארוך וקיצרו – כשר". כלומר, רק כאשר קיצרוֹ בלא הרחבתו או הצרתו, דהיינו בלא שינוי מהותי מברייתו הכפופה והטבעית – כשר.