כאמור בדברי מארי אדיר במאמרו המקיף על עניין מכירת חמץ לגוי לדעת רבינו הרמב"ם - אין לסמוך על מכירת החמץ בימינו. ואם כן, לכאורה, עלינו לאכול אחר הפסח רק מוצרים שנאפו מקמח שנטחן לאחר הפסח.
אולם, הבנתי לאחרונה (ע"פ מאמר שמצאתי במרשתת) שיש עניין שעליו צריך לתת את הדעת, והוא הגלוטן המעורב במאפים. החיטה הישראלית הינה דלת גלוטן. וכדי שהבצק יתפח כראוי, יש להוסיף לו גלוטן.
בכדי להפיק את הגלוטן מהחיטה יש תחילה לטחון את החיטה לקמח > להציף את הקמח במים > לסנן ולהפריד את העמילן > ולייבשו לאבקה. ברגע שבתהליך יש מגע בין המים לקמח, הרי שהגלוטן עלול להחמיץ. הגלוטן מיובא מחו"ל, ומשווק למאפיות בצורת אבקה המוספת לבצק.
ההכרח: כיוון שהגלוטן אינו מיוצר בישראל, והמאפיה חייבת להחזיק מלאי של גלוטן במחסניה, כדי שלא תיתקע באם יחול עיכוב בהגעת האנייה, הרי שבהכרח שכל האוכל לחם, אוכל גלוטן חמץ ששהה במאפיה במהלך הפסח, ואין לו ברירה אלא לסמוך על המכירה לגוי שבוצעה כדת וכדין.
כיוון שכך, גם אם על הלחם נרשם באותיות קידוש לבנה "מקמח שנטחן לאחר הפסח" - עדיין הלחם מכיל גלוטן, אשר הינו חמץ שנמכר כדין לגוי בערב פסח. וגם ההולכים בשיטת הרמב"ם, לא יימלטו מלסמוך על המכירה." (מתוך המאמר הנ"ל בשינוי מעט).
האם מישהו יודע משהו בנושא? האם מוכרח שכל גלוטן הוא חמץ?
וגם אם כן, לכאורה כמות הגלוטן היא מעטה לעומת הקמח והרי היא בטלה, או שמא כיוון שהגלוטן מהוה חלק חשוב בתהליך ההתפחה הוא אינו בטל?...
כמו כן, שאלה נוספת שעלתה, מדוע קמח רגיל מוחזק כחמץ ודאי שעלינו לבערו קודם הפסח?
שאמנם החיטים עוברים תהליך של הרטבה כדי לקלוף את קליפת הגרעין, אך תהליך ההרטבה נעשה לפני טחינת החיטים.
הגרעינים עוברים ומוסעים בתוך חילזון סגור בו הם בתנועה קבועה כאשר מעליהם מטפטפים מים. תהליך זה נמשך כ16 שעות. אורך החילזון ומערכת ההרטבה כ4 מטר כמות הגרעינים שבחילון כ20000 ק"ג בשעה, כך שכל גרגיר מקבל בממוצע שניות ספורות (כ5 שניות) של הרטבה. החיטה יוצאת מהחילזון ברמת לחות שאין בה להרטיב את היד (לא טופח על מנת להטפיח). והם מושהים במצב לחות זה שעות רבות במיכל סגור וללא תנועה (ע"פ מאמר אחר). [בנוסף לכך לכאורה כל החשש מתחיל רק אם נאמר שיש חיטים מבוקעות, דבר שאינו מוכרח כלל].
אשמח לשמוע דעתכם.
דוקא לפי הרבנות השכירה עולה כי בקמח כיום אין חשש חמץ, כפי שמבואר במאמר הנ"ל.
וכך עולה גם מבדיקה של הבד"ץ כפי שמובא במאמר זה.
שלחתי הודעה למפעל הקמח שטיבל, ושאלתי האם הנתונים שהובאו במאמר זה הם נכונים (אגב, לא ידעתי שהבדיקה נערכה במפעלם ובמקרה הפניתי אליהם את השאלה).
וכך ענו לי:
"לנאור שלום רב.
הדברים אשר אתה מביא לקוחים ממאמרו של הרב פנחס פרידמן המומחה של בד"ץ לנושא טחנות קמח שבדק את מערכי הכנת החיטה במפעלינו ושהועברו לרבני הבד"ץ. בעקבותיהם באה הקביעה של הרבנים שאין בקמח "חשש של חמץ" בקמח הנטחן במפעלי שטיבל ולא מתקיים בו חשש של "לתפוח כדי להתפיח". הדברים הוצגו בסיור שנערך במפעל לרבני הבד"ץ וכן לכל צוות הרבנים של המחלקה לכשרות ברבנות הראשית.
מכיוון שאין אנו נוהגים למסור לציבור פרטים על תהליכי הייצור במפעלנו, אין לי רק להפנות אותך לדברים המופיעים במאמר שדבריך לקוחים ממנו.
אם אתה מעוניין לקבל פרטים נוספים על בדיקתו של הרב פנחס פרידמן אשמח שתיצור אליו קשר לשאול אותו ישירות.
בכבוד רב ובברכה".