קמח שנטחן לאחר הפסח

דוקא לפי הרבנות השכירה עולה כי בקמח כיום אין חשש חמץ, כפי שמבואר במאמר הנ"ל.

וכך עולה גם מבדיקה של הבד"ץ כפי שמובא במאמר זה.

שלחתי הודעה למפעל הקמח שטיבל, ושאלתי האם הנתונים שהובאו במאמר זה הם נכונים (אגב, לא ידעתי שהבדיקה נערכה במפעלם ובמקרה הפניתי אליהם את השאלה).

וכך ענו לי:

"לנאור שלום רב.

הדברים אשר אתה מביא לקוחים ממאמרו של הרב פנחס פרידמן המומחה של בד"ץ לנושא טחנות קמח שבדק את מערכי הכנת החיטה במפעלינו ושהועברו לרבני הבד"ץ. בעקבותיהם באה הקביעה של הרבנים שאין בקמח "חשש של חמץ" בקמח הנטחן במפעלי שטיבל ולא מתקיים בו חשש של "לתפוח כדי להתפיח". הדברים הוצגו בסיור שנערך במפעל לרבני הבד"ץ וכן לכל צוות הרבנים של המחלקה לכשרות ברבנות הראשית.

מכיוון שאין אנו נוהגים למסור לציבור פרטים על תהליכי הייצור במפעלנו, אין לי רק להפנות אותך לדברים המופיעים במאמר שדבריך לקוחים ממנו.

אם אתה מעוניין לקבל פרטים נוספים על בדיקתו של הרב פנחס פרידמן אשמח שתיצור אליו קשר לשאול אותו ישירות.

בכבוד רב ובברכה".

שלום לכולם

וכתבתי לעיל " גם מבחינה הלכתית" ובדקתי שוב וטעיתי. אכן הקמח התעשייתי הוא חמץ גמור לפי פסיקת הרבנות השכירה.

וביסוד הסוגיא אם גרגירי הדגנים עוברים לחלוח מכני כל שהוא לשם הפרדת הקליפה או למטרות אחרות,הדגנים בגדר חמץ.

ופרשתי מברור העניין. ואם יש לחברים באתר לחדש בנושא אשמח להשכיל שוב.

שבוע טוב והמשך יום טוב.

מתוך כתבה ב-YNET, ראו כאן:

לשון החוק קובעת, כי האזנת סתר היא "האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה". בעל השיחה הוא המדבר – מי שהשיחה מיועדת אליו, והמשדר – מי שהמסר המועבר מיועד להיקלט אצלו. אם הינכם שותפים לשיחה, אתם נמנים על בעלי השיחה, ויכולים להקליט כל אחד מהנוכחים בלא ידיעתו בלי לעבור עבירה של האזנת סתר.

מאפיה לא תועיל.

מדובר בתהליך טחינת הקמח, שבזה בקיא רק מי שעובד בתחנת קמח.

אסור לפי חוק להקליט אדם שלא בידיעתו. והכי קל, לך למאפייה מתחת לביתך ותשאל את המנהל, ואולי תלך לעוד מאפייה למען הסר ספק.

תקליט שיחות ושלח לי.

היוזמה שלכם השנה באפית מצות ביתיות היא מבורכת מאוד, ובלי נדר אני גם אעשה כך שנה הבאה (אגב הגעתי למסקנה שמכשיר לאפיית פיתות הוא המעולה ביותר לטובת העניין).

לגבי טחינת הקמח של ימינו, מצאתי מאמר בנושא, שם הוא מתאר שאופן הטחינה שהסביר שלמה מחפוד זה מה שהיה בעבר. אך היום התהליך הוא שונה.

בכל אופן אנסה ליצור קשר עם אחת מתחנות הקמח המובילות בארץ כדי להתעניין יותר.

שלום לכולם

ברשות מורי אדיר ברשות נאור ,השרשור כאן חשוב לבדיקה.

והשיב מורי אדיר " שלמדנו זאת משלמה מחפוד" ואני מוסיף עליו עליו שגם השכיר המשוחד רצאבי פסל את כל תעשיית הקמח ואופן תיעושם לפני הפסח.

ואנו צריכים לבדוק בשטח ,כי ידוע לי גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מדינית אקונומית, יש מצב שהכל הוא הסתר ושקר גמור ויש לבדוק.

תשובה לנאור ; לגבי אבקת הגלוטן חידשת לי! ולא הייתי מודע לכך קודם לכן וזאת משום שאנני עוסק באפייה גם לא בבית וגם שאני נמנע כמה שיותר מלאכול לחם מתועש. וכן יש להזהיר הנשים ואנשים מלצרוך לחם מתועש.

לאור שאלת השואל נאור לגבי הקמח המתועש והגלוטן יש חובה לבדוק הדברים ממש.

והפסח השנה זכינו בזכות מורי אדיר אני וחברים לקנות קמח ממקור מסוים ולאפות בעצמנו כמנהג בני ישראל.

אבל...אני חושב שבכל זאת לקנות קילו קמח בחמישה עשר שקלים לקילו זה גזל, על אותו מישקל של מצה רכה מוכנה.

לכן כבר לפני מספר שנים עלה לי הרעיון לרכוש גרגירי חיטה ממש, ולטחון בבית במיקסר, ושלום על ישראל.

וגרגירי חיטה אפשר למצוא כמעט בכל מקום ולא רק בחנויות טבע ולא בגלל המחיר אלא למצב הזמינות והנוחות.

המשך יום טוב לכולם.

כך למדנו, שהקמח מושרה במים, ודומני שלמדנו זאת משלמה מחפוד.

אשמח אם תעזור לי ותברר את הנושא, אם תוכל לטלפן לשירות לקוחות של אחת מחברות הגדולות שמוכרות קמח לאפייה, ותשאל אותם על תהליך טחינת הקמח.

לא שמעתי ולא ראיתי בשום מקום שכתבו שהקמח מושהה במים.

המגע היחיד במים הוא טיפטוף קל בעוד החיטים בקליפתם, דבר שמקל מאוחר יותר את קילופם.

נשמח אם כבודו יברר את הנושא. יש על כך גם חומר ברחבי המרשתת.

יש בכך נפקא מינה גדולה. ואנחנו צריכים הכרעה שלך בנושא. ברוך תהיה.

הקמח הרגיל למיטב ידיעתי נלתת (מושרה במים) כדי להקל על טחינתו. לפיכך הקמח הזה הוא בגדר חמץ גמור של תורה, שהרי הגרעינים נתבקעו, ואסור להשהותו בפסח. ולמיטב הבנתי הוא הדין לשיבולת שועל (קוואקר).

קמח שנטחן בטחינה יבשה אכן אינו חמץ, ופשוט.

לגבי חשש החימוץ בתהליך טחינת הקמח שהוא כאמור קלוש מאד, כוונתי אך ורק לאותם הקמחים אשר נמכרים בחנויות טבע וכדומה, ואשר נטחנו בטחינה יבשה.

חזק וברוך. לפי זה אין לחוש לאבקת הגלוטן.

מכל מקום, הטעם השני שהבאת לכאורה מחזק את העובדה שקמח אינו בכלל חמץ, שהרי איזה אדם נורמלי אוכל קמח כמות שהוא?

ועוד שלפי הנאמר במאמר השני שהבאתי, אם אכן התיאור הוא מדויק, נראה שהחשש לחימוץ בתהליך הכנת הקמח הוא קלוש מאוד, אם בכלל.

לפי דעתך, מארי, אין מקום להתיר להשהות קמח רגיל בבית בימי הפסח?

ראו הלכות חמץ ומצה (א, ה):

"חמץ שנתערב בדבר אחר, בפסח, בין במינו בין שלא במינו -- הרי זה אוסר בכל שהוא. וחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אף על פי שהוא אסור בהניה, אם נתערב בין במינו בין שלא במינו, הרי זה מותר לאוכלו אחר הפסח, שלא קנסו ואסרו, אלא בחמץ עצמו, אבל התערובת מותרת באכילה לאחר הפסח".

נמצא, שחמץ שעבר עליו הפסח ונתערב במינו או שלא במינו -- מותר לאכלו, וכל-שכן וקל-וחומר בעניין הגלוטן מפני שמדובר בכמות קטנה וזניחה מאד.

ויתרה מזאת, האם הגלוטן הזה בכלל ראוי לאכילת אדם בפני עצמו?

כי אם הוא אינו ראוי לאכילת אדם בפני עצמו, הוא כלל אינו בגדר חמץ.

היום נכנסתי לאחת המאפיות בעיר ושאלתי בעניין. ענו לי שכאשר הבצק לא טופח כראוי מוסיפים לו אבקת גלוטן.

יוצא איפוא, שאם אבקה זו נוצרה קודם הפסח, לכאורה יש בעיה של חמץ שעבר עליו הפסח. ולעניות דעתי זה חשש יותר גדול מאשר בקמח, שהחשש להחמצה בתהליך הפרדת הגרעינים הוא חלוש. ומשום מה מרגיש לי שהחשש לגבי הקמח הוא עוד אחת מהחומרות המיותרות שהכניסו חכמי יועצי אשכנז.

מארי אדיר, נשמח לשמוע דעתך בנושא.

שלום לכולם

ידידי אין לך על מה להתנצל. אני חושב ששאלת שאלה שיש בה יסוד לחשיבה.

ואני אומר שיש לה יסוד בחז"ל גם לעניין הפסח במקורות ויש לעיין שם.

ואני אגדיר אותה להבנתי; האם יש לאבקת גלוטן דין בנפרד במכירת חמץ משום שהאבקה כיום היא עיקר התוספת לקמח הטחון לתפיחת הבצקים המתועשים?

מחילה, השתדלתי לערוך מעט את הדברים בכדי שיהיו יותר מובנים והוספתי שאלה נוספת שעלתה לי.

שיטה של מי? ומי היבואן?

לפי שיטתם לא יועיל לנו לקנות מוצרים מקמח שנטחן לאחר הפסח מפני שהקמח מכיל גלוטן שנמכר במכירת החמץ לגוי. השאלה שלי אם הם אכן צודקים.

מה לא הובן שם לך במאמר?

אין לי כלל ידע בנושא, העתקתי את מה שכתוב במאמר הנ"ל.

אבל זה פחות רלוונטי, שהרי גלוטן ודאי יש בקמח, וכאמור הוא נמכר במכירה לגוי. השאלה המתבקשת - האם זה מהוה בעיה או לא.