"אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח, כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב; ומי שאכל מצה בערב הפסח, מכין אותו מכת מרדות. וכן אסור לאכול ערב הפסח, מקודם המנחה במעט, כדי שייכנס לאכילת מצה בתאווה; אבל אוכל הוא מעט פירות או ירקות, ולא ימלא כרסו מהן. וחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמן ערב הפסח, כדי לאכול מצה בתאווה ויהיו מצוות חביבין עליו; אבל בשאר ערבי ימים טובים, אוכל והולך עד שתחשך".
ובפירושו למשנה פסחים ראש פרק י, אומר רבנו כך:
"לפי שאסור אצלנו לאכול מצה ביום ארבעה עשר עד שיאכלנה בעת המצוה".
ומדברי רבנו לעיל: "כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב", וכן: "לפי שאסור אצלנו לאכול מצה [...] עד שיאכלנה" וכו', עולה, שדווקא אכילת מצה נאסרה ולא מוצרים שנעשים מקמח מצה אשר כלל אינם נראים כמו מצה. נמצא, שרק מצה ממש -- דהיינו לחם עוני שדומה למצה שיוצאים בה ידי חובה בליל הפסח -- אסור לאכול בערב הפסח.
תודה רבה!
רבנו בהלכות חמץ ומצה (ו, יג) פוסק כך:
"אסרו חכמים לאכול מצה בערב הפסח, כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב; ומי שאכל מצה בערב הפסח, מכין אותו מכת מרדות. וכן אסור לאכול ערב הפסח, מקודם המנחה במעט, כדי שייכנס לאכילת מצה בתאווה; אבל אוכל הוא מעט פירות או ירקות, ולא ימלא כרסו מהן. וחכמים הראשונים היו מרעיבין עצמן ערב הפסח, כדי לאכול מצה בתאווה ויהיו מצוות חביבין עליו; אבל בשאר ערבי ימים טובים, אוכל והולך עד שתחשך".
ובפירושו למשנה פסחים ראש פרק י, אומר רבנו כך:
"לפי שאסור אצלנו לאכול מצה ביום ארבעה עשר עד שיאכלנה בעת המצוה".
ומדברי רבנו לעיל: "כדי שיהיה היכר לאכילתה בערב", וכן: "לפי שאסור אצלנו לאכול מצה [...] עד שיאכלנה" וכו', עולה, שדווקא אכילת מצה נאסרה ולא מוצרים שנעשים מקמח מצה אשר כלל אינם נראים כמו מצה. נמצא, שרק מצה ממש -- דהיינו לחם עוני שדומה למצה שיוצאים בה ידי חובה בליל הפסח -- אסור לאכול בערב הפסח.
מועדים לשמחה!