קבלת ברכות מרבנים

נשאלתי כך:

לצערי יש מישהו ממשפחתי שאינו מרגיש כל-כך טוב. סיפרתי את זה לכמה מחבריי הדתיים וישר הם התחילו עם ההזיות. חלק אמרו לקרוא תהילים (ידוע שהרמב"ם אוסר לקרוא תהלים על החולה, ומתיר אך ורק לבריא לקרוא תהלים כדי שקריאת הפסוקים תעמוד לו לזכות וכו', וכן למחוסר-דעת שיש סכנה לחייו כגון הלוחש על המכה), והיה איזה אחד שהִפנה אותי לרב מקובל "הרטנגן" שמעתי שאומרים שהוא עושה קסמים וכו' (הזיה פגאנית שברור שרבנו וחז"ל היו פוסלים). אמרתי להם שהסגולות וההזיות הללו נוגדות את תורתנו והדרך היחידה היא להתחנן בצער בלב נשבר ונדכה, ולהתפלל באמת ובלבב שלם לה' יתעלה (ממש רבתי ומחיתי נגדם) האם נהגתי נכון שככה מחיתי? מה הרמב"ם חושב על לקבל ברכה מרב?

תשובה:

ראה במאמר "תורה מגנא ומצלא", בסוף המבוא שם מתואר כיצד דוד המלך ע"ה התנהג בבוא עליו ייסורים. בעניין הברכות, אין לקבל ברכות מרבנים, הואיל ומבקש הברכה מאמין שיש בכוח ברכתו של הרב לפעול גדולות ונצורות, כלומר מבקש הברכה מאמין שהרב הוא מתווך וצינור שעשוי להושיעוֹ ולהוריד לו שפע – וזו עבודה-זרה, כל-שכן כשרבני ימינו הידועים בציבור כמחלקי ברכות וסגולות הינם מינים ומחללי-שם-שמים. אמנם, אדם יכול לקבל ברכה מחברו או מרבו וכו', אך רק במטרה שהברכה תעודד ותחזק ותרומם אותו מבחינה נפשית ורגשית.

עשית טוב מאד שמחית כנגדם, ועל-כל-פנים רצוי לזכור תמיד שלא להתרגז בשעת התוכחה, כי הכעס מוציא מן האדם את הדעת, משבש את התוכחה במידה רבה ומחטיא את המטרה. אמנם, לאחר שמחית בם וראית שהדברים הגיעו למקומות של ריב ומצה הנך פטור מלהוסיף ולהוכיח, ועל גדרי התוכחה ואופני חיובה, ראה: "חובת מצות הוכח תוכיח את עמיתך".