כתב הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ו הלכה יז
"נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום, ואינו צריך ליטול את ידיו לכל אכילה ואכילה והוא שלא יסיח דעתו מהן, אבל אם הסיח דעתו מהן צריך ליטול ידיו בכל עת שצריך נטילה".
האם דבריו מדברים על נט"י של שחרית בדווקא?
או שכל עוד אדם טיהר ידיו בנטילה ולא הסיח דעתו מהם לא צריך ליטול לשום דבר שחז"ל תיקנו לו נטילה?
הכוונה לדעתי, שאדם ישים לב וישמור את ידיו מכל אותם הדברים המטנפים והמזהמים.