כתב הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ו הלכה יז
"נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהן כל היום, ואינו צריך ליטול את ידיו לכל אכילה ואכילה והוא שלא יסיח דעתו מהן, אבל אם הסיח דעתו מהן צריך ליטול ידיו בכל עת שצריך נטילה".
האם דבריו מדברים על נט"י של שחרית בדווקא?
או שכל עוד אדם טיהר ידיו בנטילה ולא הסיח דעתו מהם לא צריך ליטול לשום דבר שחז"ל תיקנו לו נטילה?
דביר,
אם כוונתך באמרך: "ששומר ידיו בטהרה" דהיינו "שלא יסיח דעתו מהן" כלשון רבנו בהלכה, דומני שאתה צודק. ומכיוון שמדובר בעניינים שהם דרבנן, לדעתי יש להקל ככל שניתן ולהיצמד אל המינימום ההכרחי אשר עולה מפשט דברי רבנו.
כמו כן, לא נראה לי שצריך לעשות תנאי ולפרש אותו בפיו, אלא שכך יקבל על עצמו במחשבתו בעת שהוא נוטל, שהנטילה הזו תעלה לו לכל היום כולו.
קצרו של דבר, על האדם לשים לנגד עיניו שני דברים:
1) לתת דעתו לכך שהנטילה תהיה לכל היום כולו.
2) לשמור על ידיו נקיות ככל האפשר.
ואולי ראוי להוסיף, שלדעת רבנו מותר לאדם לכתחילה ללוט ידיו במפה ולאכול פת ללא נטילת ידיים כלל.
הכוונה לדעתי, שאדם ישים לב וישמור את ידיו מכל אותם הדברים המטנפים והמזהמים.
שבוע טוב ומבורך לכולם
האם מישהו יכול להסביר את מושג שמירת טהרת הידיים במשך היום?
תודה
עכשיו חשבתי, שנראה לדייק בדברי הרמב"ם שכתב "ומתנה עליהן כל היום" שהנטילה מועילה בשני תנאים:
א. ששומר ידיו בטהרה.
ב. שהתנה שהנטילה תעלה לו לכל היום.
כלומר לא מספיק ששמר על ידיו ויודע שהן טהורות אלא שצריך שבשעת הנטילה הייתה דעתו על כך.
הרמב"ם נתן לדוגמא את נטילת ידיים בשחרית כדי להגיד שאפילו נטילה בתחילת היום מועילה לכל היום בתנאי ששומר את ידיו בטהרה. הוא הדין גם לנטילת ידיים של מנחה.