בעקבות ביקורתי החריפה על היעבץ במאמר: "ארבל – מחלל שם שמים ביד רמה (ח"ו)", נשלחה אלי התגובה-השאלה הבאה: "ידועה אִמרתו של הרמב"ם 'קבל האמת ממי שאמרו', אז נניח שהיעב"ץ הפך את התורה לקורדום-חוצבים אבל מצד שני כתב ספר נגד האופל עם ראיות חותכות, אז מה הבעיה לקבל מהספר הזה? הרי אנו מקבלים את האמת גם ממי ששיקר בחייו לגבי נושאים אחרים, כי אנו מסתכלים על התוכן של האומר ולא על האדם האומר".
תשובה:
רק כאשר כלו כל הקיצין ועם-ישראל עומד נבוך בלא מענה אמיתי, רק אז מותר להביא ראיות ממחללי-שם-שמים, כי בעצם הבאת ראיות מהם, למעשה מרוממים את ישותם ואישיותם – ומחללי-שם-שמים דינם הקללות והחרפות והגידופים, וחובה לבערם ולהשפילם. ולא רק זאת, אלא שבעיסוק בהם מצדיקים את שאר השקפותיהם, כגון חילול השֵּׁם הנורא אשר בידם.
קצרו של דבר, כיבודם הוא חירוף וגידוף השם הנכבד והנורא, וגדול הוא מאד כבוד שמים.
ודרך האמת לא תפרח ותשׂגשׂג ולא תרום קרנה כל עוד מחללי-שם-שמים הללו יזהמוהָ, וכל הפוסחים על שתי הסעיפים הללו הם בגדר גיס חמישי, מכשול עוון בדרכם של אנשי האמת. והראיה, הנה, חרה לך על-כך שמתחתי ביקורת חריפה על היעבץ, כלומר רוממותו המדומה חדרה לליבך – שהרי לא הצלחת לקחת את דברי האמת שהוא כתב מבלי שיכאב לנפשך לשמוע ביקורת חריפה עליו. "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים?" (מ"א יח, כא).
ומי שבכל זאת מתעקש להביא ראיות ממחללי-שם-שמים, שלא יזכיר את שמם. והואיל ואיני זקוק להביא ראיות ממחללי-שם-שמים איני עושה זאת בשום פנים ואופן. וספר האופל הפגאני מלא וגדוש בראיות למינותו, עשרות אלפי ראיות, וכי זקוקים אנו למחלל-שם-שמים?!
לסיכום, קבל האמת ממי שאמרו אין משמעותו: פרסם את האמת שבדברי מחללי-שם-שמים, ואין משמעותו שחובה עלינו לקבל את משנתו של אותו תועה שכתב דברי אמת בעניין מסוים. אלא, יש למצוא מקורות אחרים לדרך האמת ככל שניתן, ואם אינם, נפרסם את דברי האמת שבדברי התועים, מבלי להזכיר את שמם לטובה, ובזהירות עצומה שלא לרוממם בכך.