מצוות ומוסר

ר' דניאל היקר הטוב והחכם,

אין לי ספק שלא רצית להישמע כמטיח דברים, אך בפועל כך הדברים נשמעו, ועלינו להיזהר כאשר אנו שואלים שאלות אשר עלולות לגלוש לכפירה בקלות. אפשר לשאול, אך כמו שאמרתי מכבוד שמים עלינו לשאול כעני שואל על פתח.

המוסר "ההומניסטי" הוא פיקציה אחת גדולה, הוא מתעלם ממציאותו של בורא עולם ולכן מעיקרו הוא מוסר קלוקל מלא וגדוש בשיבושים ושגיאות. אין באמת מוסר למי שכופר במציאותו של בורא עולם, והפניתי אותך למאמר שעוסק בנקודה החשובה הזו בתגובה הקודמת, רק אין יראת אלהים במקום הזה -- והרגוני...

כמו כן, הערך "העליון" שהאדם נברא בצלם אף הוא שקר וכזב, כי האדם אולי נברא מראשיתו בצלם אך אם הוא בוחר להפנות עורף לצלם האלהי שבו ולהתנהג באכזריות וברשעות ובאלילות הרי שהוא הופך להיות גרוע מכל גרוע, ואפילו החיה והבהמה טובה ממנו, עד שהוא לא בגדר "נברא בצלם", כי הוא רצח את אנושיותו.

ההתייחסות כלפי כל אדם כאילו הוא נברא בצלם וראוי לחמלה, הינה אכזריות עצומה כלפי האנושות כולה, כי אם נתייחס בחמלה כלפי הרשעים והרוצחים ושאר הפושעים והגזלנים הרי שאנו מתאכזרים כלפי החברה כולה וגורמים לעוול נורא ואיום לחברה -- לעיר, למדינה ולאנושות כולה. אלא, מי שבחר בצלם האלהי שבו ולהתנהג באנושיות -- אליו ראוי להתייחס בחמלה ובאהבה, אך מי שמתעלל בנפשו העשוקה וכיבה את אורה והעכיר את אנושיותה -- ראוי להעבירו מן העולם, כדי להציל את החברה מנזקיו, ולכן אנחנו מתפללים כל יום: "השיבה שופטינו כבראשונה... והסר יגון ואנחה". כי העוול בקיום הרשעים מייסר את העולם.

ועל עניין זה ראה במאמרי: "אלאור עזריה - להיות צודק או חכם".

השלמות המוסרית של האדם היא אמנם גם מטרה חשובה בתורה, אך לא פחות ואולי יותר היא אמצעי להכרת בורא עולם.

מכאן והלאה איני בטוח שהבנתי את דבריך: הם גם גולשים מעצם הדיון למקומות אחרים, וגם נשמעים לי כלקוחים מבתי המדרשות של הפילוסופים האקדמיים אשר מסבכים ומשבשים את העניינים כדי להיראות חכמים ונבונים, כדי שיעריצום ויממנו אותם ויעניקו להם יוקרה ומעמד ומשכורות. ודבריהם נגעלים מאד בעיניי, כי הם נעדרי יראת אלהים, רוויים בגאווה וביהירות, ואף קרובים מאד לדברי מינות.

מחילה מכבודך, אך אם אין צורך גדול, פטור אותי להבא מלנסות ולהבין את דבריהם המייגעים והמשובשים, כל-שכן כאשר הם מובאים מכלי שני...

מורי אדיר יקר ואהוב

לא רציתי להשמע כמישהו שמטיח דברים בפני ברוך הוא, רק דברתי על מוסר ומצוות, וההבדל ביניהם.

דינם של עובדי עבודה זרה הינו מיתה על פי תורתנו הקדושה, לכן בא הציו המפורש מאת ה" אל משה להרוג ולהשמיד את כל אלו שעבדו את העגל.

אבל זה מתנגש עים מושגי המוסר ההומניסטי, שרואה באדם את הערך העליון מעצם היותו יצור נברא בצלם אלוהים, המוסר הינה קטגוריה אנושית, אדם מול אדם, ולא אדם מול ברוך הוא.

האם השלמות המוסרית היא התכלית העליונה של האדם, או שמא הכרת האמת האלוהית? כאן קיים קונפליקט עמוק בעולם הערכים.

הנביא איננו הומניסט, רק אתיאיסט יכול להיות הומניסט.

המוסר איננו מתייחס כלל להתנהגות, אלא הוא מתייחס למציאות הנפשית של האדם.

טעות היא לחשוב שהאתיקה היא פרוגראמה של התנהגות!

למעשה, כל התנהגות היא אינדיפרנטית מבחינה ערכית. השיפוט המוסרי של ההתנהגות מתייחס להכוונתה של ההתנהגות, להכוונת מגמותיו ורצונו של האדם.

משמעות מוסרית יש אך ורק למעשים בין בני אדם, ולא למעשים שבין האדם לטבע ולא למעשים שבין האדם לאלוהיו.

החלטותיו של האיש המאמין הינם אמונית, זאת אומרת דתית, ואינם החלטות מוסריות, רק אתיאיסת יכול להיות מוסרי.

שלמות המוסרית באה מייד אחרי שלמות הקניין ושלמות הגוף, אך איננה השלימות

הנעלה ביותר, ומתבקש מן הנביא שיהיו לו רוב השלמות המוסרית, הרי מצאנו שהיו נביאי אמת שלא היו שלמים בתכלית השלמות המוסרית, ואף נפסלו לשליחות נבואית עקב מגרעותיהם המוסריות, כגון אליהו הנביא בהורגו את כהני הבעל.

והדוגמא הכי טובה כדי להבדיל בין מוסר לבין מצוות ה" הוא הוויכוח של אברהם עם ה" לגבי אנשי סדום ובין מעמד העקידה.

בעניין סדום העניין הוא הצדק, "השופט כל הארץ לא יעשה משט" שניתן לתפישה בקטגוריות של החשיבה האנושית, ויכול להיות נושא לניתוח מוסרי, אפילו עם ה", ולא אברהם בלבד מעז לעשות זאת, אלא אף אבימלך מלך גרר (" הגוי גם צדיק תהרוג")

אבל קבלת הציו של "קח את בנך וגו" הוא ענין של שלמות האמונה ועליה אין אברהם מתווכח, הוא שותק, משכים בבוקר וחובש חמורו וגו.

על חבישת חמור זאת אומר אברבאנל דבר נפלא: "כבש את החומריות שבו"

הרוחניות שבאמונה גברה על כל כוחות הטבע האנושי!

הכהנים נצטוו להיות קדושים מכל עם-ישראל, ולכן בת כהן מאורשה שזינתה דינה בשריפה ולא בחנק. וגם בהלכה הנדונה באים לידי ביטוי מאפייניהם הייחודיים של הכוהנים עובדי ה', כלומר, אם אשת כהן נאנסה, היא כבר נפגמה לבעלה הכהן, שצריך להיות קדוש וטהור לעבודת ה' אלהים אמת בבית המקדש.

ומדוע? ובכן, בדרך כלל (99% מן המקרים), אשה שנאנסה לא נהגה זהירות בעצמה, עד שבאה לידי המצב המביש הזה, לא שאני מאשים אותה חלילה, אך קרוב לוודאי שהיה עליה לנקוט במשנה זהירות, ודי לחכימא ברמיזא.

לדוגמה, אשה שלוקחת טרמפים ונאנסת, אשה שהולכת למועדונים ומשתכרת ונאנסת, אשה שמתייחדת עם הפרוצים ונאנסת, אשה שמסתובבת במקומות מפוקפקים בשעות הקטנות של הלילה ונאנסת, אשה שהולכת בחוסר צניעות מופגן ומתנהגת באופן מוחצן, אשה שמנהלת קשרים עם גברים זרים ונאנסת. וכו'.

בדרך כלל, נדיר מאד-מאד שאשה נשואה אשר שומרת על עצמה -- תיאנס.

לגבי הממזר, רבנו כותב במורה שהתורה ביקשה להרחיק אותנו מן ההפסד העצום שמעשה התועבה גורם בתוך המשפחה, או עם אשה נשואה אשר מחריב את התא המשפחתי, ולכן היא איימה עלינו בעונש הממזרות, כדי שבני האדם יתרחקו בתכלית הריחוק מביאת הערווה אשר מצויה בביתו של האדם, והוא עלול להיכשל בה בקלות יחסית, ולכן היה צורך באיום חמור במיוחד.

ראה דברי רבנו במורה (ג, מט):

"וכדי להרחיק מן העריות נאסר שיבא ממזר על בת ישראל, כדי שידע הנואף והנואפת שאם עושים זאת הרי הם פוגמים בזרעם פגם שאין לו תרופה לעולם.

וגם בגלל פחיתות בן הזנונים תמיד בכל דת ובכל אומה, נתכבד זרע ישראל מלהתערב באותו הממזר.

ומחמת כבוד הכוהנים נאסרה עליהם זונה וגרושה וחללה. וכהן גדול שהוא היותר מכובד בכוהנים נאסרה עליו אפילו אלמנה ואפילו בעולה, וכל זה טעמו ברור.

וכיון שנאסרה התערבות ממזרים בקהל ה' כל שכן עבדים ושפחות. אבל איסור החיתון עם הגויים כבר הוטעם זה בלשון התורה ולקחת מבנותיו לבניך וגו'".

עד כאן לשונו.

בעניין השאלה האם מוסרי להרוג 3000 אנשים עובדי עבודה-זרה, לדעת רבנו במורה כן, בהחלט, מפני שההפסד העצום שהם גורמים, דהיינו, מאבדים את העולם ובני האדם בסכלותם ובאלילותם גדול אלף מונים מן הצער שייגרם להם, והצער הזה מגיע להם בצדק ובאמונה, על שהפנו עורף לה' אלהים אמת ועבדו אלהים אחרים, והתעו את בני האדם מייעודם ותכליתם האנושית דבר שהפסדו נצחי!

וידידי דניאל אהוב לבי, עליך להיזהר מלהפנות את חיצי שאלותיך כלפי ה' יתעלה, ולפקפק ולו לרגע באמיתת מוסריותה של התורה, כגון בעונש חטא העגל, אשר כידוע, שבט לוי הרגו ביום אחד 3000 איש, חרב איש באחיו.

אלא, עליך לבוא בגישה יותר מתונה אם אינך מבין, ולזכור תמיד שהתורה היא כליל המוסר, ועליך להיות סבלן עד שתבין מדוע, וגם אם אנכי או אתה או מישהו אינו מבין, על דברים כגון דא נאמר: אם ריק הוא -- מכם, ואין פגם ואין רבב בתורה הקדושה שניתנה לנו מפי הגבורה. וזו תכלית האמונה, אשר כל-כך נעדרה מישעיה אחר שר"י, אשר הפקיד הכל להבנת השכל האנושי, והעדיר את האמונה.

אם יורשה לי, אבקש מאיתמר לנהוג עם דניאל בעדינות, ומדניאל אבקש להניח את הנחותיו בלשונות של שאלה ולא בלשונות של קביעה ותמיהה על הדת. כי כאמור, כאשר אנו באים לברר את ענייני מוסרי התורה, עלינו לבוא כעני שואל על פתח, מתוך ידיעה ברורה שיש תשובה הגיונית, ועלינו רק להתפלל לה' יתעלה שנהיה ראויים להבין, ולא חלילה המסכים יבדילו בינינו לבין האלהים.

גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך...

ואולי יתרה מזאת, על חומרת העבודה-הזרה ראה מאמרי: "הציר שעליו סובבת התורה – עקירת עבודה-זרה". ושם תלמד מדוע עבודה-זרה הינה כל-כך חמורה באופן רציונלי ומדוע התורה קבעה עונשים כל-כך חמורים לעובדי האלילים.

ונחתום בדברי במורה בסוף (ג, מט):

"וכל שנעלם טעמו מרוב החוקים אינו אלא להרחיק מעבודה זרה. ואותם הפרטים אשר נעלם ממני טעמם ולא ידעתי מה תועלתם, סיבת הדבר לפי שאין הדברים הנשמעים כנראים, ולפיכך אין בכדי מה שידעתי אני משיטות ה"צאבה" ממה ששמעתי מן הספרים, כמו ידיעת מי שראה מעשיהם לנוכח, ובפרט שאותן ההשקפות כבר אבדו זה אלפים שנה או יותר.

ואילו ידענו פרטי אותם המעשים, ושמענו פירוט אותם ההשקפות, היו מתבארים לנו אופני החכמה בפרטי מעשה הקורבנות והטומאות וזולתן ממה שלא נתגבש אצלי טעמו. כי אין לי ספק שכל זה אינו אלא למחות אותן ההשקפות הבלתי נכונות מן המחשבה, ולבטול אותם המעשים הבלתי מועילים אשר כילו ימי בני אדם בתהו והבל, והטרידו אותן ההשקפות את המחשבה האנושית מלחקור בציור מושכל או מעשה מועיל, כמו שבארו לנו נביאינו, ואמרו: 'אחרי התהו אשר לא יועילו הלכו', ואמר ירמיה אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל.

התבונן כמה גדול ההפסד הזה, והאם הוא דבר שראוי לתת את כל הכוחות בהסרתו אם לאו.

והנה רוב המצוות כפי שביארנו אינם אלא להסרת אותן ההשקפות, ולהקלת אותו הטורח העצום המיגע, והעמל והצער אשר קבעום אותם העמים לעבודתה, ולכן כל ציווי או אזהרה תורתית שנעלם ממך טעמו, אינו אלא רפאות מחלה מאותם המחלות אשר אין אנו יודעים אותם היום, ותודה לאל על כך.

זהו מה שראוי להיות בדעת כל מי שיש לו שלמות, וידע אמתת אמרו יתעלה 'לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני'".

עד כאן דבריו.

איתמר, איש יקר ואהוב

אני כבר לא יודע באזה שפה לדבר ולכתוב כדי שלא יעלו במחשבתך כאלו מחשבות עלי, יהירות וגס רוח.

אתה הנך איש אמת, אוהב אמת ודורש האמת, אנא ממך, אל תשכח מאיפה אני בא, ומי היה מורי ורבי במשך עשרות בשנים, זה לא קל להוריד מעליך סגנון דיבור, הלך מחשבתי, ודעות שהשתרשו עמוק עמוק בנפש, האם אינך שם לבך שאני רוצה להבין וללמוד מכולכם! גם ממך! לעולם לא החסרתי מכבודך, אף פעם לא אמרתי מילת ביקורת על מאמריך, ואני קורא את דבריך בתיאבון כנה וברצון.

אנא השתדל לא להשתמש במילים פוגעות, אינני מין ואפיקורוס להכעיס! רק אדם פשוט שרוצה להבין, לחשוב על דברים ולא לקבל כל דבר שנאמר ללא ביקורת.

שוב, אני לא תלמיד חכם, רק יהודי פשוט שמנסה לעבוד אותו יתברך על דרך האמת, והדיונים באתר, הם ללא ספק באים לאפשר לנו להתווכח לשם האמת וגם אם צורת הביטוי של אחד מן החברים באתר הינו שונה ומוזר, עדיין יש לרצות ללמד אותו דרך נאותה יותר ומקובלת יותר בדיבור, ולא לומר לו שהוא הינו גס רוח ויהיר.

זה פוגע כל כך בנפש, עד כדי לא לרצות לומר, ולו רק מילה אחת על איזה שהוא נושא באתר, וזה מרחיק אנשים כנים שרוצים באמת להתקרב אל דת האמת.

דע לך שאני אוהב אותך כי הנך איש חושב, ולוחם את מלחמתו של מורנו הרב אדיר, ואתה חלק בלתי נפרד מאתר אור הרמב"ם!

אני חבר שלך ולא אוייב שלך!

למד אותי, הדרך אותי, למד אותי איך עלי לדבר באתר! וה" יתן לך שכרך!!!!

כל הכבוד קליסקי על ההבחנה, יכול להיות שמדובר בחוק ונחכה לתשובת הרב בעניין, אמנם, ידוע לנו שהכוהנים נצטוו בשלל ציווים על-מנת לשמר את מעמדם וקדושתם, ודע לך גם אייל שמדובר באלה של תקופת בית המקדש! כבר שגו בכך עמי הארץ מפני שרק חזקה שהם כהנים! אין זה מחייב כלל שאכן ישמשו כהנים בבית המקדש.

בנוגע לשאר דבריך קליסקי, אין לי כוחות לדלותם מפני שאתה קובע עובדות פילוסופיות מרחיקות לכת ובאופן גס ויהיר.

איתמר יקר

אתה מדבר על חוקים צדיקים אלוהיים, ומה לנו, כבני אדם בשר ודם, להבין מה הם חוקים ומשפטים צדיקים אלוהיים?!

מוסר היא קטגוריה אנושית ולא אלוהית, מוסרי יכול להיות אך ורק יהודי אשר עזב את תורת משה, ושם לנגד עיניו את חיי האדם שמולו כערך עליון. אבל עבור עובד ה", קיום המצווה היא הערך העליון ולא האדם, כלומר, ה" הוא הערך העליון עבורו, ואם חלה עליך המצווה האלוהית, להשמיד ולהרוג את קרוביך, כמו שקרה 40 יום אחרי מעשי העגל, כל הקטגוריה של מוסר פשוט נופלת.

האם תוכל לקרוא אקט מוסרי, הריגת 3000 איש בידי קרוביהם על פי ציו אלוהי?!

מצוות ומוסר פשוט לא הולכות יחד, כל אדם "מוסרי" ימצא הרבה מאד חוסר מוסר בתורתו של ה", באשר היא אלוהית ולא אנושית.

הרי כמה דברים בלתי מוסריים נעשו ועדיין נעשים בשם הדת!

בהחלט יכול עובד ה" להימצא בסיטואציה שקיום מצווה תתנגש עים ערכו המוסרי אנושי, ויהיה עליו להחליט, אם לנהוג על פי מוסריותו שלו, או לקיים את מצוותו יתברך כי הוא ציווה!

ואפשר שלא הבנתי משמעותו של מוסר מה הוא.

נהוג להביא מקור לדבריך, הל' אישות כד, כא.