נראה לי שרצחנותו של קין נבעה מרדיפת ההון והנכסים, ואסביר: קין תעה ולעה בַּצייקנות ובצרות-העין וברדיפת ההון והנכסים, והחולי הזה גרם לו לכך שהוא לא הקריב לה' ממיטב יבולו. קין גם קינא בהבל וחמד את הונו ונכסיו. קנאתו ושאיפתו להשתלט על הכל העבירו אותו על דעתו, וכאשר ה' יתברך לא קיבל את מנחתו וקלונו ומידותיו הרעות נגלו לעין-כל, תאוות הבצע השתלטה עליו כליל, ובמקום לשוב בתשובה ולערוך חשבון נפש, הוא נכנע ליצרו הרע ובחר בדרך הרעה אשר נדמתה לו כפתרון שבאמצעותו הוא ישכך את יגון נפשו החולה.
קין חשב שאם הוא ישתלט על הונו ונכסיו של הבל הדבר יביא מזור לתאוות נפשו, אך לא רק שנפשו לא נרגעה מלהט התאווה, הוא צלל לתהום ייסורי הנפש והיגון עד יומו האחרון. קין גם נענש בדיוק בדבר שבו הוא נכשל, קין נכשל ברדיפת ההון והנכסים, ולכן ה' הענישו בהעדר אפשרות לצבור הון ונכסים, דהיינו בכך שהוא יהיה נע ונד בארץ לעולם, וההון והנכסים היחידים שהוא יוכל לִצְבור, יהיו אלה שהוא מסוגל לטלטל עמו ממקום למקום. קצרו של דבר, אלהים נטל ממנו את המתנה הגדולה שהוא קיבל, דהיינו להיות אדון על כל אדמות הארץ.
המסר המרכזי אשר עולה מפרשת קין והבל הוא להתרחק מן הצייקנות וצרות העין, כי רדיפת ההון עלולה לדרדר את האדם עד-כדי רצח אח, שפל שפלות האדם עלי אדמות. על האדם לחתור לשכלל את מידות נפשו ובמיוחד את מידת נדיבות-הלב – כי היא מפתח לאושר האדם ולבריאות נפשו, ואילו הצייקנות וצרות העין הן הפתח לחיי צער, חרדה ומרירות. מסר חשוב נוסף הוא, שתמיד האדם יצדיק עליו את הדין, יקבל את ייסוריו באהבה וישוב לה' יתעלה.
וראוי לצרף את פרשנותו של רס"ג בעניינוֹ של קין: רס"ג מפרש את משלי (כז, ב) כמשל לעניין הרדיפה אחרי הממון והמותרות והתאוות הדמיוניות, וכך נאמר שם: "שְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹ לֹא תִשְׂבַּעְנָה וְעֵינֵי הָאָדָם לֹא תִשְׂבַּעְנָה", ושם פירש רס"ג כך: "וכמו שהשאול ועולם האבדון אינם שבעים דרך משל, כך עיני האדם לא תשבענה הישגים". ובפירושו הארוך שם הוסיף: "הזהיר בדבר זה מלהימשך אחרי החמדה, כי לא תגיע לתכליתה, לפי שהאדם כל מה שיגיע למצב כל שהוא, הרי הוא מחמֵּד מצב אחר [יש לו מנה רוצה מאתיים וכו']. וכבר ידעת כי קין היה מיועד לו חצי הארץ ולא הספיק לו, לפיכך הרג את הבל כדי להחזיק בַּכֹּל, או כל הדומה לכך". וגם בספר קהלת הוזהרנו מן החולי האנוש של רדיפת הממון והנכסים: "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" (ה, ט). ולעיון נרחב בדברי רבנו בעניין חולי רדיפת המותרות, ראו: "לחם לאכול ובגד ללבוש".
"כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח" (מש' א, יט).
"נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹת, שֹׂנֵא בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים" (מש' כח, טז).
"הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל בָּצַע" (תה' קיט, לו).