נשאלתי במייל מה דעתי בעניין ההכפשות ההדדיות שבין הכמורה האורתודוקסית לבין ארגון צוהר. השאלה התייחסה בעיקר למערכה על הגיור. ברם, ראיתי לנכון תשובה כוללת יותר כי מדובר בעניין חשוב.
להלן תשובתי:
יש מלחמה רבת שנים בין ארגון צוהר לבין הרבנות הראשית לישראל, עניין הגיור הוא רק מערכה אחת מני רבות (כשרות, נישואים, דיינות, תפקידים, ועוד). המלחמה היא על כוח פוליטי שררה ותקציבים, ובנדון דידן נראה שראוי לנו לומר: בהצלחה לשני הצדדים.
יחד עם זאת, עדיף לנו שצוהר יצליחו יותר כי הם החלשים במלחמה הזו, וככל שהם יתחזקו כך הנזק שהם יגרמו לממסד הכמורה האורתודוקסי יהיה גדול יותר, קצרו של דבר, ככל שמונופול הדת המסחרי יתפזר בין יותר גורמים כך ניתן יהיה ביתר קלות לפרק אותו לעתיד לבוא, מתוך הבנה ועשייה לשם שמים אמיתית.
ויתרה מזאת!
עדיף לנו שצוהר יגברו, מפני שהרפורמים עדיפים על האורתודוקסים בבחינה אחת מאד מהותית: לפי האורתודוקסים למיניהם, ההולכים בדרך האמת הם בגדר כופרים אשר אין להתחתן עמם ואפילו לא להתפלל עמהם, וחובה לנדות ולהחרים אותם. ולא רק זאת, אם היה באפשרותם של האורתודוקסים לחסל את ההולכים בדרך האמת הם היו עושים כן. כלומר, אם ראש הממשלה היה אריה דרעי או ליצמן או גפני או אפילו אם היה להם שלושים מנדטים בכנסת, איני יודע אם אור הרמב"ם היה מסוגל לפעול ולזעוק את האמת. מה-שאין-כן הרפורמים: לרפורמים אין כל עניין נכון להיום להילחם בדרך האמת, הם פשוט רודפים אחר תאוותיהם הנאותים ועינוגיהם, אך הם לא היו חוסמים וחומסים את אור הרמב"ם, הם ליברלים ופתוחים למדעים ולהשכלה, ואולי אף היה ניתן לשכנע אותם לדרך האמת, דומני שהם עשויים להקשיב.
קצרו של דבר, דרך האמת תמשיך לפעול תחת שלטון רפורמי והיא אף עשויה לפרוח ולשגשג, ברם, תחת שלטון אורתודוקסי דרך האמת תהיה נרדפת ומעונה, ויהיה קשה מאד עד בלתי אפשרי להרים את קרנה.
לפיכך, האויב של האויב שלך הוא הידיד שלך.