נשאלתי כך:
איך מצד אחד היהדות היא תודעתית וכו', אך מצד שני יש דגש מוחלט על העניינים הגשמיים. כמו למשל העיר ירושלים שעליה נהרגו כל-כך הרבה ואם עם-ישראל היה למשל בניו-זילנד או במקום דומה בכלל לא היו כאלו מלחמות. או תפילין שעשויה מעור של פרה ויש בה הרבה דקדוקים איך היא צריכה להיות וכו'.
תשובה:
א) רובם המוחלט של בני האדם מחוברים מאד לעניינים החומרים והגשמיים, ולכן, בשל טבעם האנושי הם זקוקים לסמלים ולמצוות מעשיות, וכן לבית-מקדש ולטקסים מרשימים – רק בדרך זו הם מסוגלים לעבוד את בוראם. עבודתו ויראתו נועדו לעוררם לקיים את המצוות, וקיום המצוות נועד להרחיק אותם מן הרע ולעודדם לדבוק בטוב, וכך לכונן חברה תקינה ובריאה.
ב) גם בני האדם הנדירים שיש להם יכולת להתרומם לגבהים מחשבתיים ולהתנתק מטבעם החומרי, כדי להגיע לפסגות הללו הם זקוקים לעלות תחילה במדרגות המעשיות. כלומר, עבודת ה' המעשית היא השער לעבודת ה' המחשבתית, כי באמצעות עיסוק במאפיינים מוחשיים וחזותיים, ובעיקר באמצעות העיסוק במצוות המעשיות, בציוויים ובאזהרות, האדם מכשיר את מידותיו ומסגל לעצמו את היכולת לקבל ולהבין את המדעים ועולם המחשבה.
ג) ביחס למלחמות שעם-ישראל עבר ועובר מאז היותו לעם, ובכן, כל הייסורים הללו נובעים מסיבה אחת ויחידה: עזיבת ה'-אלהים-אמת והפניית עורף למילוי ייעודנו, ואין זה משנה היכן הקב"ה היה מורה לנו להקים את ארץ-ישראל – הסיבה והתוצאה היו זהות. כמובן שהקב"ה לא הורה להקים את מגדלור האנושות בניו-זילנד, כי למיקום הגיאוגרפי יש חשיבות רבה.