גזירה זו נזכרה ב"משנה תורה" לראשונה בהלכות תרומות (א, יט), וכֹה דברי רבנו: "וכן גוי שגמר פירות ישראל, הואיל ודיגונן ביד גוי אינן חייבין בתרומה ומעשרות אלא מדבריהם".
כלומר, כדי שלא יבואו בעלי הון רודפי בצע וצרי עין וימסרו את שדותיהם לגויים, כדי שהם יגמרו את מלאכת היבול וכך יפטרו את היבול מחובת הפרשת תרומות ומעשרות – גזרו חכמים שיבול של ישראל שנגמר מלאכתו ביד גוי חייב בתרומות ובמעשרות מדבריהם.
גזירה זו נזכרה גם בהלכות תרומות (ד, טו), וכֹה דברי רבנו:
"הנכרי שהפריש תרומה משלו, דין תורה שאינה תרומה, לפי שאינו חייב, ומדבריהם גזרו שתהיה תרומתן תרומה גזרה משום בעלי כיסין, שלא יהיה זה הממון [=היבול] לישראל ויתלה אותו בגוי [=וייתן אותו לגוי כדי שיגמור את מלאכתו] כדי לפטרו".
מההלכה האחרונה עולה, שגזירת "בעלי כיסין" כוללת בתוכה למעשה גזירה נוספת, לפיה גוי שהפריש תרומה משלו – תרומתו תרומה, אף-על-פי שמִן התורה אין תרומתו תרומה. כלומר, אם גוי שהפריש תרומה מיבולו – תרומתו תרומה, כל-שכן שהוא אינו מסוגל לפטור יבול של ישראל מתרומות ומעשרות, ולכן גם אם הוא גמר את מלאכת היבול של ישראל – היבול חייב בתרומות ומעשרות מדבריהם. ונזקקו חכמים ע"ה להרחיב את גזירת "בעלי כיסין", בשל החשש הגדול מרדיפת הבצע של בעלי הממון צרי העין, ולכן קבעו שתרומת הגוי – תרומה.
ראיה לצדקת דרכנו בפירוש ההלכה, ניתן להביא מהלכות בכורים (ו, ו–ז):
"עיסת הנכרי פטורה [כלומר, עיסה של ישראל שגוי לש אותה פטורה מחלה, וכמו שמִדין תורה יבול של ישראל שנגמר מלאכתו ביד הגוי פטור מתרומות ומעשרות] [...] נכרי שהפריש חלה [מעיסה ששייכת לגוי], אפילו בארץ ישראל – אינה חלה, אלא מודיעין אותו שאינו צריך, ותיאכל לזר. ולמה לא חששנו לה שמא עיסה של ישראל היא ותלה אותה ביד גוי כדי לפטרה? [למה לא חששנו שמא העיסה היא של ישראל והוא נתן אותה לגוי כדי לפטור אותה מחלה? והגוי שהפריש כנראה הכיר את דין החלה וסבר שבעל העיסה מעוניין בהפרשת החלה] שאם ירצה ישראל [שאם ירצה בעל העיסה] – יפטור עצמו ויעשה עיסתו פחות משיעור חלה".
נמצא, שבחלה לא גזרו משום "בעלי כיסין", דהיינו לא גזרו שגוי שלש עיסה של ישראל חייבת בחלה, וגם לא גזרו את הגזירה המרחיבה בעניין גוי שהפריש חלה משלו. לפיכך, גוי שהפריש חלה משלו, אין הפרשתו בגדר חלה מדבריהם. כמו כן, לא גזרו את שתי הגזירות המחוברות הללו, מפני שאדם מישראל יכול לפטור בעצמו את העיסה בכך שילוש פחות משיעור חלה.
וכל המפרשים שראיתי כתבו בלבולי בלבולים שאין הדעת מתיישבת בהם. ורק לאחר שעקרתי ממחשבתי את כל דבריהם ושיבושיהם הצלחתי תודה לאל להבין את ההלכות בעניין זה.