יינות הקידוש הנפוצים (מה שנקרא בצבא "יין פטישים") וכן מיצי הענבים למיניהן כולם ממותקים באופן מלאכותי. ולכן תמצאו על-גבם מדבקות אדומות של אזהרה מסוכר. כל תוספת של מְמַתֵּק מכל סוג שהוא פוסלת את היין לקידוש של ליל שבת.
אמנם, יין שאינו מבושל שהוסיפו לו ממתק, ברכתו גפן ומותר לברך עליו בקידוש של שבת בבוקר. ונראה מהלכת רבנו שגם יין שמתיקותו טבעית פסול לקידוש של ליל שבת. אף שברכתו היא עדיין בורא פרי הגפן אם הוא לא בושל.
כמו כן, אינו דומה טעמו של מיץ ענבים שלא בושל לטעמו של מיץ ענבים שבושל.
ואנו נוהגים לשתות בליל פסח מיץ ענבים שנשחט והוקפא (אחרת הוא יתסיס).
כמו כן, אינו דומה טעמו של יין שלא בושל ליין שבושל, תשאלו את היננים...
מדובר בבישול של 70 מעלות, שאלתי מקצוען, אך תקשיב למשהו, היין הראוי לקידוש הוא זה שראוי להתנסך על גבי המזבח וראה מה מצאתי בהל' אסורי המזבח (ו, ט): "ואלו הן היינות הפסולין לגבי המזבח: המתוק...", והלא כל היינות קידוש מתוקים?
"כל אוכל שהוא נאכל כמות שהוא--כגון פת, ומיני דגן, ובשר חי--אם ישתתפו בו, שיעורו מזון שתי סעודות; וכל שהוא לפתן, ודרך העם לאכול בו פיתן -- כגון יין מבושל, ובשר צלי, וחומץ, ומורייס, וזיתים, ואימהות של בצלים -- שיעורו כדי לאכול בו שתי סעודות".
משמע מהלכה זו במפורש שדין היין המבושל הוא כדין הלפתן שברכתו שהכל.
וכן מובא בראש ההלכה הבאה שם (עירובין א, יא):
"נשתתפו ביין חי, שיעורו שתי רביעיות לכולן; וכן בשיכר, שתי רביעיות".
נשים לב שרבנו לא מזכיר את היין המבושל שהזכיר בהלכה שלפניה, ונראה ברור שלא הזכירו כי הוא בגדר לפתן או שיכר שברכתם שהכל.
יינות הקידוש הנפוצים (מה שנקרא בצבא "יין פטישים") וכן מיצי הענבים למיניהן כולם ממותקים באופן מלאכותי. ולכן תמצאו על-גבם מדבקות אדומות של אזהרה מסוכר. כל תוספת של מְמַתֵּק מכל סוג שהוא פוסלת את היין לקידוש של ליל שבת.
אמנם, יין שאינו מבושל שהוסיפו לו ממתק, ברכתו גפן ומותר לברך עליו בקידוש של שבת בבוקר. ונראה מהלכת רבנו שגם יין שמתיקותו טבעית פסול לקידוש של ליל שבת. אף שברכתו היא עדיין בורא פרי הגפן אם הוא לא בושל.
כמו כן, אינו דומה טעמו של מיץ ענבים שלא בושל לטעמו של מיץ ענבים שבושל.
ואנו נוהגים לשתות בליל פסח מיץ ענבים שנשחט והוקפא (אחרת הוא יתסיס).
כמו כן, אינו דומה טעמו של יין שלא בושל ליין שבושל, תשאלו את היננים...
מדובר בבישול של 70 מעלות, שאלתי מקצוען, אך תקשיב למשהו, היין הראוי לקידוש הוא זה שראוי להתנסך על גבי המזבח וראה מה מצאתי בהל' אסורי המזבח (ו, ט): "ואלו הן היינות הפסולין לגבי המזבח: המתוק...", והלא כל היינות קידוש מתוקים?
אכן מדובר במצווה אך תוספת היין הינה מדרבנן, לכן יש להקל, ישנם דברים חשובים הרבה יותר.
לא מובן לי מה שאלת, האם התסיסה היא בישול? האם יכול להיות שהוסיפו רכיב בלי לציין זאת בתווית?
שים לב לפסק רבנו בהלכות עירובין (א, י):
"כל אוכל שהוא נאכל כמות שהוא--כגון פת, ומיני דגן, ובשר חי--אם ישתתפו בו, שיעורו מזון שתי סעודות; וכל שהוא לפתן, ודרך העם לאכול בו פיתן -- כגון יין מבושל, ובשר צלי, וחומץ, ומורייס, וזיתים, ואימהות של בצלים -- שיעורו כדי לאכול בו שתי סעודות".
משמע מהלכה זו במפורש שדין היין המבושל הוא כדין הלפתן שברכתו שהכל.
וכן מובא בראש ההלכה הבאה שם (עירובין א, יא):
"נשתתפו ביין חי, שיעורו שתי רביעיות לכולן; וכן בשיכר, שתי רביעיות".
נשים לב שרבנו לא מזכיר את היין המבושל שהזכיר בהלכה שלפניה, ונראה ברור שלא הזכירו כי הוא בגדר לפתן או שיכר שברכתם שהכל.
לא, אך נראה לי שניתן בהבדלה לברך עליו "שהכל נהיה בדברו".
האמת שככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מוהל את היין במים...
כך שכבר אין לי העדפה, העיקר שיהיה כשר לדעת רבנו.
אך זכורני פעם שקניתי יין בוטיק מיקב המסרק שבבית מאיר.
וזה היה יין חזק מאד, עלה לי 50 ש"ח לבקבוק ברכישת 12 בקבוקים.