יש מעין ראיה לדברי מתהלים (עג, ט): "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ", כלומר, הביטוי שמים נועד בין השאר לרמוז בהקשרים מסוימים על חטא הגאווה.
לגבי העיר והמגדל, נראה פשוט שהם התכוונו לבנות להם עיר שבמרכזה מגדל וראשו בשמים, כמו בערי האנושות הגדולות של ימינו. וברור שהם התכוונו בתחילה לבנות את העיר לפני שהם בונים את המגדל, ולא רק כי היא נאמרה ראשונה בפסוק: "עיר ומגדל וראשו בשמים", אלא גם כי כך הם טבע הדברים בהתפתחותה של כל עיר ועיר בעולם.
מדוע העיר אינה מפיצה את גדולתם? ובכן, העיר אינה יכולה להפיץ את גדולתם וגאוותם, כי אין בה משהו מיוחד, וזאת לעומת המגדל שראשו בשמים, ששמעו ייצא למרחוק וכולם יהללו וישבחו ויפארו ואף יעריצו אותם ויעבדו אולם כאלוה.
מי החליט שהאחדות טובה לאנושות? והלא חז"ל כבר אמרו, שהרשעים פיזורם טוב להם וטוב לעולם, וקיבוצם רע להם ורע לעולם -- האחדות טובה אפוא אך ורק לצדיקים, ואוי ואבוי לנו אם שונאי ישראל היו מאוחדים בעצה אחת כנגד עם ישראל.
לגבי המובאה ממדרש רבה, נראה שכוונת המדרש שהם לא הספיקו לבנות את העיר, מכיוון שהם היו כל-כך להוטים לבנות את המגדל ולמרוד בבורא עולם, לפיכך הם יצאו מגדר בניית הערים הרגילות, ופתחו דווקא בבניין המגדל.
ולגבי דבריך האחרונים: "השכילו המדעים" וכו', אנא טל ידידי היקר, אל נא תייגע אותי בחידות, לצערי איני איש נבון וחכם כמו שאולי אתה סבור עד שאתה מדבר עמי בחידות עמוקות, אנא ממך מורי ורבי, דבר אתי בדברים פשוטים כדי שאבין.
1
חבר/ה לא ידוע/ה
31 באוק׳ 2020
החטא הוא שהם רצו להתנתק מהקב"ה ואפשר לדייק מהפסוקים. הם רצו לבנות מגדל וראשו בשמיים אבל כדי לבנות אותו הם נסעו מההר שבו גרו לבקעה ושם בנו אותו. דבר זה תמוה מאוד. ומכאן אפשר להסיק שהם כביכול אמרו אנו רוצים לבנות את עצמינו אבל בלי הסיוע האלוהי שמתבטא בבנייה בהר וחציבת אבנים מההר אלא דווקא הם מתחילים בבקעה ומכינים את הלבנים בעצמם.
יש מהלך מאוד יפה בספר "מגדל פורח באוויר" (של מוטי מאור) שלפי דעתי משתמש במדרשים לפי שיטת הרמב"ם ומבאר בצורה עמוקה את הפסוקים של מגדל בבל.
1
חבר/ה לא ידוע/ה
30 באוק׳ 2020
שלום וברכה
לא חשבתי שאחזור להשתתף בפורום, אבל הרצון להביא בפניכם "דברי טעם"
בערה בי.
ברשותכם, רציתי להביא בפניכם עוד פירוש אפשרי על דור ההפלגה.
שני מוטיבים עיקריים יש בסיפור זה: זה של "שפה אחת ודברים אחדים" והשני, סיפור העיר והמגדל.
הסיפור מתחיל ב: ויהי כל הארץ כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" והתוצאה המוזכרת בהמשך היא: ויפץ ה" אתם משם על פני כל הארץ... ומשם הפיצם ה" על פני כל הארץ".
ישנם רבים הרואים ברעיון האיחוד והאחדות המבוטא במקרא בביטוי שפה אחת ודברים אחדים, את האידיאל של המציאות הקולקטיבית האנושית.
אולם ביטוי זה משמעותו המיושמת בפועל בסגנון המודרני היא" טוטאליטאריות, מונוליטיוט וקונפורמיזם.
דבר זה צריך להיות ברור, בעולם של "שפה אחת ודברים אחדים" האדם משועבד לחלוטין, ומה שקרה בסופו של דבר לנושאי אידיאולוגיה זו, שהם נפוצו על פני כל הארץ כשהם נפרדים לעמים שונים ומדברים לשונות שונות.
אין עריצות גדולה מזו של האחדות והאחידות הכפויות על האדם, שאינן משאירות מקום לחילוקי דיעות ולמאבקים על דעות שונות ואף מנוגדות.
חזון האנושות האחידה והמאוחדת הריהו חזון בלהות, השלום העולמי באמצעות ממשלה עולמית, שהוא האידיאל שנתכוונו בוני המגדל, פירושו יצירת כוח שלטון מוחלט, ודבר כזה אסור שיינתן בידי בני אדם!
האדם, באשר הוא אדם הריהו מסוכן, ומן ההכרח שלא יהיה בידיו ריכוז סמכות שלטונית, דבר שעלול תמיד להתגלגל לרשעות, ועל החברה האנושית מוטל החיוב לחתור לכך שהסמכות תהיה מפוזרת, לצורך נייטרליזציה של מגמות אנושיות מסוימות על ידי מגמות אנושיות אחרות המנוגדות להן.
חסד עשה הקדוש ברוך הוא לבני האדם בכך שיש להם שפות שונות, הוי אומר, תרבויות, השקפות, דעות, אורחות חיים ומשטרים שונים, וההתמודדות והעימות בין ניגודים אלה, שזו היא ההיסטוריה האנושית.
בספר בראשית פרק יא פסוק ד נאמר כך: "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ".
נראה לי שהפסוק רומז שדור הַפַּלָּגָה חטאו בחטא הגאווה אשר דרדר אותם למרוד בבורא עולם: "ומגדל וראשו בשמים", כלומר גם גבהות לב כגובה המגדל, וכן "ראשו בשמים", כלומר מטרתם הייתה למרוד בבורא עולם.
שלום לכולם
ומחקתי תשובה פה. והתכנסתי. משום הכנוי "מורי ורבי" ואני רחוק מזה. לא לעניין בכלל!
...השכילו המדעים.
יש מעין ראיה לדברי מתהלים (עג, ט): "שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ", כלומר, הביטוי שמים נועד בין השאר לרמוז בהקשרים מסוימים על חטא הגאווה.
לגבי העיר והמגדל, נראה פשוט שהם התכוונו לבנות להם עיר שבמרכזה מגדל וראשו בשמים, כמו בערי האנושות הגדולות של ימינו. וברור שהם התכוונו בתחילה לבנות את העיר לפני שהם בונים את המגדל, ולא רק כי היא נאמרה ראשונה בפסוק: "עיר ומגדל וראשו בשמים", אלא גם כי כך הם טבע הדברים בהתפתחותה של כל עיר ועיר בעולם.
מדוע העיר אינה מפיצה את גדולתם? ובכן, העיר אינה יכולה להפיץ את גדולתם וגאוותם, כי אין בה משהו מיוחד, וזאת לעומת המגדל שראשו בשמים, ששמעו ייצא למרחוק וכולם יהללו וישבחו ויפארו ואף יעריצו אותם ויעבדו אולם כאלוה.
מי החליט שהאחדות טובה לאנושות? והלא חז"ל כבר אמרו, שהרשעים פיזורם טוב להם וטוב לעולם, וקיבוצם רע להם ורע לעולם -- האחדות טובה אפוא אך ורק לצדיקים, ואוי ואבוי לנו אם שונאי ישראל היו מאוחדים בעצה אחת כנגד עם ישראל.
לגבי המובאה ממדרש רבה, נראה שכוונת המדרש שהם לא הספיקו לבנות את העיר, מכיוון שהם היו כל-כך להוטים לבנות את המגדל ולמרוד בבורא עולם, לפיכך הם יצאו מגדר בניית הערים הרגילות, ופתחו דווקא בבניין המגדל.
ולגבי דבריך האחרונים: "השכילו המדעים" וכו', אנא טל ידידי היקר, אל נא תייגע אותי בחידות, לצערי איני איש נבון וחכם כמו שאולי אתה סבור עד שאתה מדבר עמי בחידות עמוקות, אנא ממך מורי ורבי, דבר אתי בדברים פשוטים כדי שאבין.
החטא הוא שהם רצו להתנתק מהקב"ה ואפשר לדייק מהפסוקים. הם רצו לבנות מגדל וראשו בשמיים אבל כדי לבנות אותו הם נסעו מההר שבו גרו לבקעה ושם בנו אותו. דבר זה תמוה מאוד. ומכאן אפשר להסיק שהם כביכול אמרו אנו רוצים לבנות את עצמינו אבל בלי הסיוע האלוהי שמתבטא בבנייה בהר וחציבת אבנים מההר אלא דווקא הם מתחילים בבקעה ומכינים את הלבנים בעצמם.
יש מהלך מאוד יפה בספר "מגדל פורח באוויר" (של מוטי מאור) שלפי דעתי משתמש במדרשים לפי שיטת הרמב"ם ומבאר בצורה עמוקה את הפסוקים של מגדל בבל.
שלום וברכה
לא חשבתי שאחזור להשתתף בפורום, אבל הרצון להביא בפניכם "דברי טעם"
בערה בי.
ברשותכם, רציתי להביא בפניכם עוד פירוש אפשרי על דור ההפלגה.
שני מוטיבים עיקריים יש בסיפור זה: זה של "שפה אחת ודברים אחדים" והשני, סיפור העיר והמגדל.
הסיפור מתחיל ב: ויהי כל הארץ כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" והתוצאה המוזכרת בהמשך היא: ויפץ ה" אתם משם על פני כל הארץ... ומשם הפיצם ה" על פני כל הארץ".
ישנם רבים הרואים ברעיון האיחוד והאחדות המבוטא במקרא בביטוי שפה אחת ודברים אחדים, את האידיאל של המציאות הקולקטיבית האנושית.
אולם ביטוי זה משמעותו המיושמת בפועל בסגנון המודרני היא" טוטאליטאריות, מונוליטיוט וקונפורמיזם.
דבר זה צריך להיות ברור, בעולם של "שפה אחת ודברים אחדים" האדם משועבד לחלוטין, ומה שקרה בסופו של דבר לנושאי אידיאולוגיה זו, שהם נפוצו על פני כל הארץ כשהם נפרדים לעמים שונים ומדברים לשונות שונות.
אין עריצות גדולה מזו של האחדות והאחידות הכפויות על האדם, שאינן משאירות מקום לחילוקי דיעות ולמאבקים על דעות שונות ואף מנוגדות.
חזון האנושות האחידה והמאוחדת הריהו חזון בלהות, השלום העולמי באמצעות ממשלה עולמית, שהוא האידיאל שנתכוונו בוני המגדל, פירושו יצירת כוח שלטון מוחלט, ודבר כזה אסור שיינתן בידי בני אדם!
האדם, באשר הוא אדם הריהו מסוכן, ומן ההכרח שלא יהיה בידיו ריכוז סמכות שלטונית, דבר שעלול תמיד להתגלגל לרשעות, ועל החברה האנושית מוטל החיוב לחתור לכך שהסמכות תהיה מפוזרת, לצורך נייטרליזציה של מגמות אנושיות מסוימות על ידי מגמות אנושיות אחרות המנוגדות להן.
חסד עשה הקדוש ברוך הוא לבני האדם בכך שיש להם שפות שונות, הוי אומר, תרבויות, השקפות, דעות, אורחות חיים ומשטרים שונים, וההתמודדות והעימות בין ניגודים אלה, שזו היא ההיסטוריה האנושית.
שבת שלום לכולם.
בספר בראשית פרק יא פסוק ד נאמר כך: "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ".
נראה לי שהפסוק רומז שדור הַפַּלָּגָה חטאו בחטא הגאווה אשר דרדר אותם למרוד בבורא עולם: "ומגדל וראשו בשמים", כלומר גם גבהות לב כגובה המגדל, וכן "ראשו בשמים", כלומר מטרתם הייתה למרוד בבורא עולם.