כתלמידי הרמב"ם מה צריכה להיות הגישה שלנו לשפת היידיש?
1) זה נכון ששפה זו הייתה ועודנה שפת האם והשפה העיקרית של לימוד בעל-פה של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים, אבל זה גם נכון שכשיהודים בתקופת התנ"ך והחז"ל דיברו בדרך כלל בעברית ובארמית הם השתמשו בלשונות האלה לכל מיני התנהגות חוטאת. עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת?
2) בנוסף, הזוהר ורבים מכתבי האריזול הם בארמית, וכתבים קבליים וחסידיים רבים נכתבים בעברית; עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת?
3) יתר על כן, אנו יודעים גם כי הרמב"ם כותב בהערותיו על פִּיוּטִיוּת בחתונות שמה שחשוב אינו השפה הספציפית אלא התוכן.
4) כנקודה נוספת, הרמב"ם קובע כי מותר לכתוב ספר תורה ביוונית עתיקה, והוא אומר את זה אף על פי שזו הייתה שפתו של עם יווני קדום שעסק ברשימת רעות אינסופית. אולי נראה שגם זה מרמז כי אין לגנות ולהשליך את יידיש רק משום ואע"פ שזו השפה הייתה ועודנה שפת האם של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים - ושבאמצעותה הם עסקו בעל-פה, והפיצו בעל-פה, את הרעל האלילי שלהם, כפי שהם ממשיכים לעשות כיום.
סיימון גרפונקל, הדבר שאני שונא יותר מכל הוא צביעות!
"עלית לקרתא הליך בנימוסה" -- נכנסת לאתר אור הרמב"ם, נהג כאיש אמת וקרא לעצמך בשמך האמיתי, זהו נימוסו של אתר אור הרמב"ם, ואל תנסה לתעתע.
ואגב, עצם העובדה שבחרת בשם לועזי אומרת דרשני...
לעצם העניין,
בהחלט יש לעברית כיום מעלה כלשון הקודש, אף שחדרו אליה גם מלים רבות נוספות, שהרי הלשון העברית התקדשה על-ידי הקב"ה בכתיבת התורה באותותיה, ולא יעלה על הדעת לחללה בגלל שחדרו אליה מלים נוספות, ולהחליט באופן שרירותי שכל כולה, כולל כל המלים שנתקדשו על-ידי הקב"ה, חולין הן. וכמו שאין דברי תורה מקבלים טומאה כך גם לשון הקודש אינה מקבלת טומאה.
ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שהתורה לא תתאים את עצמה להתפתחות הדורות? וכמו שהתורה-שבעל-פה מותאמת להתפתחות הדורות ונוספות בה הלכות לפי הצורך, כך גם הלשון העברית, וכמו שהתורה-שבעל-פה נותרת בקדושתה, כך גם הלשון העברית. לפיכך, דבריך הינם התעיה חמורה מאד אשר מטילה דופי על הלשון העברית. ובמלים אחרות, אתה פוסל את הלשון העברית בשקר ובהתעיה, והלכה למעשה אתה גורע מקדושתה ומחשיבותה, וזו צביעות חמורה מאד.
לגבי הדוגמאות שהבאת מתוך הפוסט:
עיקר הוא השאָלה מלשון חז"ל ואין לך אפשרות אפילו לנסות לתעתע מן המלה הזו; לגבי המלה פאגני - אין שום בעיה לדעתי גם להוסיף ללשון העברית מלים משפות זרות, ומי שרוצה לאסור עליו להביא ראיה, וגם חז"ל נהגו כן, ראה ערך שמות חודשי השנה; תקופה - יש שימוש בחז"ל במלה "תקופה" כציון לפרק זמן "תקופת אביב", "תקופת ניסן", כך שגם כאן אין לך אפילו ריח של ראיה לתעתועך; יחס - כאמור, איני רואה שום בעיה להוסיף לשפה העברית מלים לפי הצורך והיא עדיין תישאר בקדושתה, וכמו שחז"ל הוסיפו כאמור מלים רבות.
לגבי השפה הארמית, היא נתקדשה על-ידי חז"ל.
קצרו של דבר, יש לעברית המודרנית מעלה גדולה מאד מפני שהיא מבוססת ברובה המכריע והמוחץ על לשון הקודש ועל לשון חז"ל! ואין בכוח שום אדם לגרוע ממעלתה ולטמא אותה, כי היא אינה מקבלת טומאה כמו דברי תורה.
לגבי השימוש בחי"ת ועין, לדעתי סילוף ועיוות לשון הקודש, בין בדיבור ובין בתפילה, חמור מאד, וכל-שכן למי שמסוגל לדבר בחי"ת ועי"ן ומבין את חשיבותן, שהרי מדובר בלשון הקודש, ויש לשמור על קדושתה בין בתפילה ובין בדיבור.
מדוע אפוא אתה מקדש את לשון הקודש רק בתפילה? וכי אדם צריך לשמור על לשון נקיה וצחה רק בתפילתו לה' יתעלה? האם אתה יהודי רק בבית הכנסת?
בכל דרכיך דעהו...