מה השקפת הרמב"ם על שפת היידיש?

סיימון גרפונקל, הדבר שאני שונא יותר מכל הוא צביעות!

"עלית לקרתא הליך בנימוסה" -- נכנסת לאתר אור הרמב"ם, נהג כאיש אמת וקרא לעצמך בשמך האמיתי, זהו נימוסו של אתר אור הרמב"ם, ואל תנסה לתעתע.

ואגב, עצם העובדה שבחרת בשם לועזי אומרת דרשני...

לעצם העניין,

בהחלט יש לעברית כיום מעלה כלשון הקודש, אף שחדרו אליה גם מלים רבות נוספות, שהרי הלשון העברית התקדשה על-ידי הקב"ה בכתיבת התורה באותותיה, ולא יעלה על הדעת לחללה בגלל שחדרו אליה מלים נוספות, ולהחליט באופן שרירותי שכל כולה, כולל כל המלים שנתקדשו על-ידי הקב"ה, חולין הן. וכמו שאין דברי תורה מקבלים טומאה כך גם לשון הקודש אינה מקבלת טומאה.

ויתרה מזאת, וכי יעלה על הדעת שהתורה לא תתאים את עצמה להתפתחות הדורות? וכמו שהתורה-שבעל-פה מותאמת להתפתחות הדורות ונוספות בה הלכות לפי הצורך, כך גם הלשון העברית, וכמו שהתורה-שבעל-פה נותרת בקדושתה, כך גם הלשון העברית. לפיכך, דבריך הינם התעיה חמורה מאד אשר מטילה דופי על הלשון העברית. ובמלים אחרות, אתה פוסל את הלשון העברית בשקר ובהתעיה, והלכה למעשה אתה גורע מקדושתה ומחשיבותה, וזו צביעות חמורה מאד.

לגבי הדוגמאות שהבאת מתוך הפוסט:

עיקר הוא השאָלה מלשון חז"ל ואין לך אפשרות אפילו לנסות לתעתע מן המלה הזו; לגבי המלה פאגני - אין שום בעיה לדעתי גם להוסיף ללשון העברית מלים משפות זרות, ומי שרוצה לאסור עליו להביא ראיה, וגם חז"ל נהגו כן, ראה ערך שמות חודשי השנה; תקופה - יש שימוש בחז"ל במלה "תקופה" כציון לפרק זמן "תקופת אביב", "תקופת ניסן", כך שגם כאן אין לך אפילו ריח של ראיה לתעתועך; יחס - כאמור, איני רואה שום בעיה להוסיף לשפה העברית מלים לפי הצורך והיא עדיין תישאר בקדושתה, וכמו שחז"ל הוסיפו כאמור מלים רבות.

לגבי השפה הארמית, היא נתקדשה על-ידי חז"ל.

קצרו של דבר, יש לעברית המודרנית מעלה גדולה מאד מפני שהיא מבוססת ברובה המכריע והמוחץ על לשון הקודש ועל לשון חז"ל! ואין בכוח שום אדם לגרוע ממעלתה ולטמא אותה, כי היא אינה מקבלת טומאה כמו דברי תורה.

לגבי השימוש בחי"ת ועין, לדעתי סילוף ועיוות לשון הקודש, בין בדיבור ובין בתפילה, חמור מאד, וכל-שכן למי שמסוגל לדבר בחי"ת ועי"ן ומבין את חשיבותן, שהרי מדובר בלשון הקודש, ויש לשמור על קדושתה בין בתפילה ובין בדיבור.

מדוע אפוא אתה מקדש את לשון הקודש רק בתפילה? וכי אדם צריך לשמור על לשון נקיה וצחה רק בתפילתו לה' יתעלה? האם אתה יהודי רק בבית הכנסת?

בכל דרכיך דעהו...

לצורך דיון באינטרנט אני משתמש בכינוי שאינו בלשון הקודש, 'עלית לקרתא הלך בנימוסה'... ודאי שבחיים האמיתיים לא אשתמש בכינוי מלשון זרה.

ולא אמרתי שהתנאים היו מעדיפים לדבר ביידיש... רק אמרתי שאין ל'עברית' כיום שום מעלה כ'לשון הקודש'.

דוגמא בלבד מתוך הפוסט, לכמה מילים וביטויים שאינם מלשון הקודש אמיתית:

"1) זה נכון ששפה זו הייתה ועודנה שפת האם והשפה העיקרית של לימוד בעל-פה של היהודים האירופאים הפגאניים במשך מאות שנים, אבל זה גם נכון שכשיהודים בתקופת התנ"ך והחז"ל דיברו בדרך כלל בעברית ובארמית הם השתמשו בלשונות האלה לכל מיני התנהגות חוטאת. עם זאת, בוודאי שלא נטען שמסיבה זו עלינו לגנות ולהשליך עברית וארמית. אז מדוע עלינו להתייחס ליידיש אחרת?"

המילה 'עיקר' (שהיא בכלל מארמית וחז"ל השאילוה לעברית) משמשת בימינו במשמעות "הדבר החשוב ביותר". אך הרמב"ם בפירוש המשנה ברכות פ"ו מפרשה "אצל" - שורש, כלומר - יסוד הדבר. וגם במשנה תורה "העיקר הגדול שהכל תלוי בו".

"הפגאניים" זו מילה בעברית?

"בתקופת" - בלשון הקודש פירושה - בהקפה, בסיבוב. ולא - בימי (=בזמן).

"להתייחס" בלשון הקודש פירושה ייחוס משפחתי (כמו "ולא להתייחש לבכורה", ולא - לתת תשומת לב.

לא באתי לתת דופי בדברים, כולם משתמשים בבטויים אלו. אך יש לדעת שאין ביטויינו על טהרת לשון הקודש.

הרמב"ם במשנה תורה השתמש רבות בביטויים מלשה"ק המקורית (למרות שכתב בעצמו שמשנ"ת נכתב בלשון המשנה ולשון חכמים).

בתפילות אני נוהג להשתמש בח"ית וע"ין.

לאיתמר - אכן, ודאי שיש לשלב את הדברים. כל מה שבאתי לומר הוא שאין לעברית המודרנית שום מעלה שצריך להעדיפה.

ה'שפה העברית' המדוברת בימינו במה שנקרא 'מדינת ישראל' רחוקה מלהיקרא 'לשון הקודש', ועליה לא נאמרו כל דברי חז"ל בשבח לשון הקודש. ישנם הרבה מילים משובשות ששיבשו את המשמעות המקורית של המילה בלשון הקודש, ולא זו בלבד אלא שגם קראו מילים לאברי המשגל ולמשגל עצמו, היפך דברי הרמב"ם במו"נ. אין שום מעלה בעברית המודרנית על פני שאר השפות, וייתכן שאף גרעה, לפי ששיבשה מילים והוסיפה מילים וגורמת לאנשים רבים לטעות ולחשוב שזו לשון הקודש האמיתית.

וכן שלשון מודרנית זו עירבה את הגייתה מהגיית האשכנזים והספרדים יחד, ונשכחה ההגייה המקורית שבה דברו אבותינו, ואינה אלא כלאים ועירוב מוזר.

ונמצא, שיוצרי לשון זו קילקלו וגרעו הרבה יותר ממשמרי שפת היידיש. לפי שמשמרי שפת היידיש לא גרעו אלא לעצמם, ואילו אלה גרעו לכלל עם ישראל! ועיוותו את המושג "לשון הקודש" עד שאין אדם יודע כלל שישנו כזה מושג "לשון הקודש", ושהוא שונה מן העברית המודרנית.

ולא ללשון הקודש כזו קיוו וייחלו רבותינו הגאונים והראשונים (כמו רס"ג וכו') שנשוב ונדבר, ולא עליה חיברו את כל חיבוריהם על דקדוק לשון הקודש.

יש לדעת, שעדיין אנו רחוקים שנות אור (מבחינה תרבותית, ובעיקר מבחינה מחשבתית) מהבנה אמיתית של מושגים כמו לשון הקודש, ארץ ישראל, עם ישראל, ועוד ועוד. ועדיין אנו בגלות עמוקה וקשה. וכל זאת גרם לנו אורך הגלות בין הגויים, עד שאבדה תפארת ישראל וחשך מאור הדת ואבדה חכמת חכמינו, ואין לנו אלא להתפלל לפני ה' ולשוב בתשובה עד שיגלה ה' עינינו ונצא מחושך הגלות, ואז נביט נפלאות מתורתו.

1) אכן הגבלת השפה ליידיש מעודדת מאד את הסתגרות החברה בתוך עצמה, וזאת אכן המטרה שלהם, להיות סגורים בתוך עצמם, ולהמשיך לעבוד עבודה זרה, ולהמשיך לטמטם את החסידים בהזיות שווא, ולהמשיך לשלוט בהם ביד רמה מבלי לאפשר להם ללמוד מדעים והשכלה, אשר תאיר את עיניהם ואת דרכם האפלה והחשוכה שהם בחרו בה. כלומר, החברה הזו הינה חברה מאד-מאד חולה בהרבה בחינות, ולכן ההסתגרות בתוך חברה חולה הינה רעה ביותר, כי היא מנציחה את החולאים ולא מאפשרת לחברה לערוך חשבון נפש ולבחון את הדרך שהחברה הולכת בה.

כמו כן, מדובר בשפה של גויים, ויש מצוה להתרחק מכל מאפייני הגויים וחוקותיהם.

ההתבוללות לא נגרמה בגלל אי ידיעת היידיש, אלא לדעתי בגלל חשיפה למדעים וההבנה שיהדות השטעטעל הינה יהדות אלילית ופרימיטיבית, ומכאן הגיעו למסקנה שהיא יהדות שקרית. ובמלים אחרות, ההתמקדות ביידיש נועדה להרחיק את החסידים מהעולם הגדול ומלימוד המדעים.

בגלות אכן אימצו את השפה המקומית וייתכן והדבר תרם להתערות של היהודים בתוך הגויים, אך גם בפולין כל היהודים ידעו פולנית היטב, ובכל המדינות באירופה היהודים ידעו היטב את שפת ארץ הגויים שהם ישבו בה. כך שהטענה שידיעת השפה המקומית גורמת להתבוללות בהכרח היא אינה נכונה.

ויתרה מזאת, אנחנו חיים כיום במדינת ישראל ולא בפולין, ושפת המדינה אינה שפה זרה אלא לשון הקודש! מדוע אפוא יש חשש לדבר אך ורק בה? וכי יעלה על הדעת שמצוה גדולה וחשובה של דיבור בלשון הקודש תגרום ליהודים להתבוללות חילונית? ההיפך, הטמטום והבערות שמנציחים בלימוד היידיש גורם לפרימיטביות נוראה שסופה בעבודת אלילים.

כמו כן, הוכחתי במאמרים לא מעטים כי הסובלים הגדולים בשואה לא היו המתבוללים אלא יהדות השטעטעל הפולנית ליטאית, אשר קידשה את שפת היידיש, ובזאת למעשה הביאה עלינו "לשון קודש" חדשה במסגרת יצירת דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית.

ובזאת שפת היידיש הפכה למעשה לשפה טמאה ביותר, כי היא מייצגת דת חדשה פרו-נוצרית ופרו-אלילית.

2) שפת היידיש גורמת להם להיות מכונסים בתוך החברה הסגורה שלהם, ולא להיחשף ללימוד המדעים ולדרך האמת. וכמו שאמרתי לעיל, זאת אחת המטרות של החברה הזאת בהתמקדות ביידיש.

3) זכורני שאמי ע"ה סיפרה לי שכאשר סבה וסבתה עלו לארץ ישראל בשנת 1911 הם החליטו שלא לדבר יותר בבית בשפה הערבית, אלא אך ורק בשפה העברית מתוך אהבה לארץ-ישראל! ולכן היא כמעט ולא ידעה ערבית, ולא דיברה איתנו ערבית כלל.

גאווה בתרבות אינה נובעת מארץ המוצא, מה זה משנה מאין בא היהודי? מספרד או מאשכנז או מתימן, יסוד ההערכה העצמית צריך לנבוע מהליכה בדרכים ישרות ומסיגול השקפות נכונות. "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה" אמר הקב"ה בתורה, כלומר היסוד להערכת עם ישראל כעם חכם ונבון הוא קיום המצוות ושימור והנחלת דרך האמת לכל באי עולם.

4) לעניות דעתי אין דבר כזה מחויבות לתרבות, אלא חתירה לדרך האמת. אם יש דרך מסוימת של אמת שעדה מסוימת שימרה יש ללמוד אותה מהם ולאמץ אותה באהבה.

5) כן, ולכן ישנה חשיבות רבה מאד לדבר בלשון הקודש. ולכן אמרו חז"ל בעירובין (נג ע"א): "אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם לא נתקיימה תורתם בידם".

שמירת לשון הקודש היא אחד המפתחות החשובים ביותר לדרך האמת, כי מי שסטה מדת משה והחליט ליצור דת חדשה קרוב לוודאי גם יאמץ לעצמו לשון משלו, כדי להבדיל ולבדל את עצמו מדת האמת. ובמלים אחרות, מי ששומר על לשונו ועל השקפות דרך האמת אין ספק שהשפעת תרבות הגויים עליו תהיה מזערית אם בכלל, לעומת זאת, מי שאינו שומר על לשונו קרוב לוודאי שהדבר נובע מהשפעת תרבות הגויים עובדי האלילים, השפעה אשר תבוא לידי ביטוי בדרכים רבות מאד בהשקפות עולמו.

נמצא אפוא, ששמירת לשון הקודש הינה ביטוי חיצוני אשר לעתים קרובות מלמד על מהות פנימית ישרה ונקיה, זכה טהורה ואמתית.

יש רבים הטוענים, גם כיום וגם בעבר, כי על ידי הגבלת שפתם ליידיש הם מונעים, או לפחות ממזערים, התבוללות עם התרבות החילונית, בין אם יהודית או גויה. וההוכחה שהם מביאים לטענתם היא שהאנשים באירופה שלפני המלחמה, והאנשים באמריקה ובישראל גם בעבר וגם בימינו, שאימצו את השפה המקומית, האנשים האלה הם בעלי שיעורי התבוללות הרבה יותר גבוהים בתרבות החילונית.

1) לדעתך, האם יש בכלל ערך כלשהו לטענה זו?

2) האם זה לא נכון ששפתם אכן מונעת מהם להיטמע בתרבות הרחבה?

3) האם יתכן שאם התימנים היו שומרים על שפתם בבואם לישראל - בדיוק כמו שעשו החסידים - התימנים היו גאים יותר בתרבות שלהם, ומחויבים יותר לה? האם יתכן שעל ידי שמירת שפתם הערבית, התימנים יכלו לשמר את המסורות התימניות ואת אורח חייהם בצורה טובה בהרבה?

4) נכון ששמירת שפת הקהילה זה לא האמצעי היחיד לשמר את המחויבות לתרבות של האדם, אבל האם זה לא עוזר משמעותית?

5) האם שפה אינה המרכיב הראשון בשימור תרבות ואורח חיים, ובמניעת התבוללות לתרבויות אחרות?

ההתנגדות שלי היא התנגדות תיאולוגית, מלחמתי ביידיש היא חלק ממלחמתי הכוללת בהשקפות הרעות של היהודים האירופיים הפגאניים אשר החריבו את דת משה והפכו אותה לדת חדשה פרו-נוצרית, כדי להפיק ממנה טובות הנאה וכדי להתאים אותה לצרכיהם לתאוותיהם ולמנהגיהם.

בין שאר השקפותיהם הרעות היא ההשקפה שיש לשמר ולהנציח את שפת היידיש, וזאת במסגרת אהבתם המוזרה לגלות אשר הביאה עליהם את השואה הנוראה. שימור שפת היידיש הוא ביטוי מובהק לשלל השקפות רעות אשר הגרועה שבהן היא אהבת הגלות ושנאת ארץ-ישראל.

כמו כן, שימור שפת היידיש מבטא אולי יותר מכל את שימורה והנצחתה של דרך השקר האלילות והמינות. כלומר, ההיאחזות הבלתי מובנת ביידיש היא מעין הצהרה וקריאה בקול גדול על אדיקות בהליכה בכל דרכי המינים וצאצאיהם.

ובל נשכח את מאמר חז"ל המפורסם: בני יהודה ששמרו על לשונם -- תורתן נשתמרה בידם. כלומר, לא מדובר בעניין פעוט חשיבות, אלא בעניין מהותי מאד, כי מי שמשבש את לשונו, הדבר מעיד כאלף עדים על שיבושי מחשבה קשים מאד, ואף על הליכה בחוקות הגויים.

השפה הארמית איננה כמו שפת היידיש כי השפה הארמית היא שפה אחות לעברית, וחז"ל קידשו אותה כשפה מקבילה ובאמצעותה אף נמסרו לנו יסודות השקפה אמיתיים בתורה-שבעל-פה (תרגום אונקלוס).