מה הניע את יוסף להתנכר לאחיו?

"וַיַּרְא יוֹסֵף, אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם, וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל" (בר' מב, ז), ושם תרגם אונקלוס: "וַחֲזָא יוֹסֵף, יָת אֲחוֹהִי וְאִשְׁתְּמוֹדְעִנּוּן, וְחַשֵּׁיב מָא דִּימַלֵּיל עִמְּהוֹן וּמַלֵּיל עִמְּהוֹן קַשְׁיָין, וַאֲמַר לְהוֹן מְנָן אֲתֵיתוֹן" וכו'. כלומר, אונקלוס מתרגם את המלים: "וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם" – "וְחַשֵּׁיב מָא דִּימַלֵּיל עִמְּהוֹן", דהיינו יוסף חשב והרהר מה הוא יֹאמר לאחיו וכיצד יתייחס אליהם, ושאלה קמה וניצבה: מה ביקש אונקלוס ללמֵּד?

ובכן, אונקלוס ביקש ללמדנו שיוסף לא פעל מתוך פרץ זעם ונקמה, אלא מתוך דעת ומחשבה. ליוסף הייתה מטרה והיא להעמיד את אחיו במבחן: האם הם יפקירו את בנימין אחיהם ויַפנו לו עורף, וכמו שהם נהגו עם יוסף במכירתו? או שהם התחרטו על הפקרתם ועל שנאתם ליוסף, יעמדו בחירוף נפש לצידו של בנימין, ויעשו ככל אשר לאל ידם כדי שהוא לא יילקח מהם לעבדות? וכידוע, אחֵי יוסף עמדו במבחן, ובסופו ראה יוסף שאחיו אכן מבכים על חטאם.