מדוע מרדכי הציל את אחשוורוש?

בנוסף להצעות המצוינות לעיל, אולי נוסיף ש1) מרדכי חשד שאם אחשוורוש נהרג אז אנשים היו אומרים שאסתר אשמה ומעורבת. 2) נוסף על כך, אולי מרדכי הבין שאירועים יכולים לעלות בעתיד בהם היהודים יהנו משמעותית אם המלכה תהיה אסתר, וכי אם בעלה ייהרג אז היא תוסר מהתפקיד שלה כמלכה.

ניתן להציע כמה אפשרויות:

1) ייתכן ובגתן ותרש היו רשעים גרועים יותר מאחשוורוש, כלומר אולי מרדכי היה סבור שעדיף להציל את אחשוורוש מאשר להמליך מלך חדש ורשע שעלול לגזור גזירות קשות על היהודים.

2) לפי חז"ל מרדכי היה שר חשוב בממלכתו של אחשוורוש, וכנראה שהוא היה מתומכיו, ולמרות שסביר להניח שאחשוורוש היה עובד עבודה-זרה ברמה כזו או אחרת, הוא תמך במרדכי והגן על היהודים. ומסיבה זו מרדכי ראה לנכון להצילו כדי לשמר מלך אשר אינו מזיק ליהודים ומאפשר להם לחיות ולשגשג.

3) ובכלל, אין עדות מפורשת לכך שאחשוורוש היה עובד עבודה-זרה, אלא סתם שיכור ונהנתן וסכל ואימפולסיבי וחולה בנפשו ככל מלכי פרס ומדי.

4) זאת ועוד, נראה לי כי מרדכי ביקש לזכות בנקודת זכות אצל המלך אחשוורוש כדי שיוכל ביום מן הימים לנצלה לטובת היהודים. וכפי שאכן התרחש בסופו של דבר בהוצאת "ספר הזכרונות" וכך התחילה הצלת עם ישראל.

5) ברור שההלכה שקבעו חז"ל בענייני הגויים, בהנחה שהיא הייתה קיימת כבר אז, אינה נוגעת למלך אשר עלול לגזור גזרות קשות על היהודים.

6) באותה מידה עליך לשאול מדוע מרדכי שימש שר בממשלתו של עובד עבודה זרה, והאמת שכנראה היו סיבות רבות וטובות מדוע הוא עשה כן ומדוע הוא הציל אותו ממזימת ההריגה. ולא תמיד ניתן לראות את כל הדברים במבט לאחור. מה שבטוח הוא שהלכות חז"ל שרירות וקיימות, ולא ניתן לערער עליהן רק בגלל שאנחנו לא מבינים אירועים היסטוריים שהתרחשו לפני אלפיים וחמש מאות שנים.

7) זאת ועוד, ישנה הלכה בהלכות עבודה זרה, שמותר לנציג היהודים אצל השלטונות עובדי האלילים להידמות לגויים בכמה עניינים כדי להתחבר עמהם, במטרה להציל את עם ישראל מגזרות קשות ורעות.

והנה פסק רבנו בהלכות עבודה זרה (יא, ג):

"ישראל שהיה קרוב למלכות, וצרך לישב לפני מלכיהם, והיה לו גנאי למי שלא יידמה להן--הרי זה מותר ללבוש במלבושן, ולגלח כנגד פניו כדרך שהן עושין".

מרדכי הציל את חיי אחשוורוש לפני שהמן הפך לראש הממשלה - אַחַ֣ר הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה גִּדַּל֩ הַמֶּ֨לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֜וֹשׁ אֶת־הָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י וַֽיְנַשְּׂאֵ֑הוּ וַיָּ֙שֶׂם֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מֵעַ֕ל כׇּל־הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ. כך ששאלתנו המקורית לעיל עדיין דורשת תשובה.

ולמעשה הרמב"ם מחזק את שאלתנו:

רמב"ם, הלכות ע"ז, י' א: "אין כורתין ברית לעובדי עבודה זרה, כדי שנעשה עימהם שלום ונניח אותם לעובדה שנאמר לא תכרות להם ברית, אלא יחזרו מעבודתה או ייהרגו. ואסור לרחם עליהם, שנאמר ולא תחונם. לפיכך אם ראה גוי עובד עבודה זרה אובד או טובע בנהר, לא יעלנו; ראהו לקוח למות, לא יצילנו. אבל לאבדו בידו, או לדוחפו לבור, וכיוצא בזה אסור, מפני שאינו עושה עימנו מלחמה."