עמדת הרמב"ם על בלעם וחמורו

רבנו אומר במורה במפורש שבלעם לא היה נביא, אלא הייתה לו מעלת "רוח הקודש" בזמן כשרותו, ולמיטב הבנתי זו מעלה פחותה בהרבה משל נביא, והנה דברי רבנו במורה (ב, מה):

"ודע כי גם בלעם מן הסוג הזה היה בזמן כשרותו, ולעניין זה רצה באומרו וישם ה' דבר בפי בלעם, כאלו אמר כי ברוח ה' ידבר, ועל עניין זה אמר: הוא על עצמו שומע אמרי אל".

וזכורני ששאלו פעם את מָרי על דברי רבנו במורה (ב, מב) שמהם משמע שבלעם היה נביא, והוא אמר שרבנו לא התכוון במראה הנבואה של בלעם אלא במראה הנבואה של משה רבנו, שהוא זה אשר ראה את הדברים וכתב אותם בתורה. ואולי יש לדייק ממה שרבנו כותב: "וכך פרשת בלעם כולה בדרך", כלומר שהפרשה הזו נאמרה למשה רבנו במראה הנבואה. אך זה נראה לי פירוש דחוק מעט.

ויותר נראה לי, שמה שרבנו כותב שהיה מדובר שם "במראה הנבואה" הוא על דרך "אי ההקפדה", וכוונתו למראה ולחיזיון אשר נגלה לעתים גם לאנשים שאינם מעותדים לנבואה, כגון מנוח ואשתו, ולוט ואנשי עירו, וכמו שהסברתי במאמרי: "האם ניתן לראות את המלאכים בעיניים אנושיות?".

ורבנו לא דייק במכוון בעניין זה, כי מטרתו בפרק ההוא (ב, מב) היא להוכיח שכל מלאך נגלה במראה הנבואה, וכבר ביארתי במאמרי זה מדוע רבנו ביקש להנחיל לנו את ההשקפה הזו, אף-על-פי שהיא איננה נכונה תמיד.

ורבנו כבר מלמד בהקדמתו למורה, שיש והוא ייאלץ ללמד השקפה שאינה מדויקת כדי ללמד השקפה מדויקת אחרת, עד שלאט-לאט האדם יתרומם להבין את האמת. ראו מאמרי בעניין שבע הסתירות והניגודים הנמצאים בספרים (חלק א, חלק ב, שם הסיבה החמישית).