לאחר מחשבה רבה הגעתי למסקנה שאיני יכול לבדי לתקוף את כל חכמי-יועצי-אשכנז הוזי ההזיות, ועמהם אף את חכמי-יועצי-ספרד אשר נהו אחריהם בעיניים עיוורות, כי יש הוזי הזיות רבים מאד. וגם אם אצליח לגדוע הוזה הזיות כזה או אחר, עדיין הדבר לא יפגע פגיעה משמעותית בתרבות המינות בכללה.
לפיכך, הגעתי למסקנה כי הדרך היחידה היא לתקוף את ראש הנחש, והוא לדעתי רש"י-שר"י, כי הוא השורש שהכל נשענים עליו, וברגע שגודעים אותו, יחד עמו נגדעת כל המינות הפרו-נוצרית המכונה בימינו "הדת האורתודוקסית".
אמנם, פטור בלי כלום אי-אפשר, ולעתים אני מפנה מעט מזמני הקצר כדי לעסוק גם בשאר הוזי ההזיות, כמו הרמב"ן, שכתבתי עליו סדרת מאמרים, וכן יוסף קארו שייחדתי לו גם סדרת מאמרים, וכן ייחדתי סדרות מאמרים לקאפח ולערוסי, ועוד מאמרים על קנייבסקי ומנחם-שך ושות', וכן על אלילות חב"ד, ועוד ועוד רבים.
לאט-לאט אם תקרא יותר ויותר ממאמריי תגלה אותם.
גם את הגר"א הזכרתי בהרחבה במספר מאמרים, ודנתי בדבריו נגד הרמב"ם.
לגבי הרמח"ל, עיינתי בו לפני שנים רבות. למיטב זכרוני הוא גדוש בהזיות. עצם העובדה שלפיו פסגת הפסגות האנושית אינה קשורה לידיעת השם ולייחודו או לידיעת המדעים כבר אומרת הרבה מאד, כי מי שאינו מבין שהקרבה להשם היא קרבה שכלית אינטלקטואלית, חזקה עליו שהוא הוזה הזיות.
ביחס לברסלב, החמור מברסלב תקף את רבנו באופן ישיר וערער ערעור יסודי על דרך האמת, לפיכך ראיתי לנכון להשיב לו במאמר: "כלב ושמו ברסלב". לגבי סדרת המאמרים השנייה "הציוואווה מאומן ותלמידו המקלל" היא נולדה בעקבות המאמר הראשון על ברסלב ומכתב נאצות שקיבלתי בעקבותיו. אלמלא המכתב הזה לא הייתי עוסק עוד בכלב מברסלב. לא כתבתי עוד מאמרים על ברסלב.
נ.ב.
שמואל, למה אתה קורא לנחמן הכלבי "רבי נחמן"?
שלום וברכה,
לאחר מחשבה רבה הגעתי למסקנה שאיני יכול לבדי לתקוף את כל חכמי-יועצי-אשכנז הוזי ההזיות, ועמהם אף את חכמי-יועצי-ספרד אשר נהו אחריהם בעיניים עיוורות, כי יש הוזי הזיות רבים מאד. וגם אם אצליח לגדוע הוזה הזיות כזה או אחר, עדיין הדבר לא יפגע פגיעה משמעותית בתרבות המינות בכללה.
לפיכך, הגעתי למסקנה כי הדרך היחידה היא לתקוף את ראש הנחש, והוא לדעתי רש"י-שר"י, כי הוא השורש שהכל נשענים עליו, וברגע שגודעים אותו, יחד עמו נגדעת כל המינות הפרו-נוצרית המכונה בימינו "הדת האורתודוקסית".
אמנם, פטור בלי כלום אי-אפשר, ולעתים אני מפנה מעט מזמני הקצר כדי לעסוק גם בשאר הוזי ההזיות, כמו הרמב"ן, שכתבתי עליו סדרת מאמרים, וכן יוסף קארו שייחדתי לו גם סדרת מאמרים, וכן ייחדתי סדרות מאמרים לקאפח ולערוסי, ועוד מאמרים על קנייבסקי ומנחם-שך ושות', וכן על אלילות חב"ד, ועוד ועוד רבים.
לאט-לאט אם תקרא יותר ויותר ממאמריי תגלה אותם.
גם את הגר"א הזכרתי בהרחבה במספר מאמרים, ודנתי בדבריו נגד הרמב"ם.
לגבי הרמח"ל, עיינתי בו לפני שנים רבות. למיטב זכרוני הוא גדוש בהזיות. עצם העובדה שלפיו פסגת הפסגות האנושית אינה קשורה לידיעת השם ולייחודו או לידיעת המדעים כבר אומרת הרבה מאד, כי מי שאינו מבין שהקרבה להשם היא קרבה שכלית אינטלקטואלית, חזקה עליו שהוא הוזה הזיות.
ביחס לברסלב, החמור מברסלב תקף את רבנו באופן ישיר וערער ערעור יסודי על דרך האמת, לפיכך ראיתי לנכון להשיב לו במאמר: "כלב ושמו ברסלב". לגבי סדרת המאמרים השנייה "הציוואווה מאומן ותלמידו המקלל" היא נולדה בעקבות המאמר הראשון על ברסלב ומכתב נאצות שקיבלתי בעקבותיו. אלמלא המכתב הזה לא הייתי עוסק עוד בכלב מברסלב. לא כתבתי עוד מאמרים על ברסלב.