למה החרדים לא שותים מים מהכנרת בפסח?

ובכן, הם חוששים שמא נפל חמץ לכנרת...

וזאת חומרה שמעידה על מינות שורשית רקובה מאד, כי נדמה להם שיש במשהו-חמץ נזק מאגי, לכן נסחפו לחרדות בעניין זה. כמו כן, רק אנשי שחץ מחוסרי-דעת ימציאו חשש כזה, חשש שמנוגד לכללי ההלכה של התורה-שבעל-פה.

ועל חששם של הכסילים ההולכים בחושך, ראו בכתבה כאן.

ומטרת חג הפסח להתנתק מעבותות הטומאה והמאגיה והאלילות, ובמקום זאת המינים שוקעים בה עוד ועוד.

ולנוחות הקוראים צירפתי כמה קטעים נבחרים מן הכתבה:

לצד כניסת מים לכנרת, עליית המפלס בחול המועד פסח מושגת גם תודות להפסקת השאיבה מהאגם למוביל הארצי במטרה לשמור על כשרות לפסח של המים במערכת הארצית. מדובר בנוהל שמזה כ-15 שנים הפך להרגל. הפסקת השאיבה נעשית בשל טענות לחשש שמי הכנרת נגועים בחמץ.

במהלך חופש פסח צפויה "שירת הברבור" של עלית מפלס הכנרת. לצד כניסת מים לכנרת, עליית המפלס בחול המועד פסח מושגת גם תודות להפסקת השאיבה מהאגם למוביל הארצי במטרה לשמור על כשרות לפסח של המים במערכת הארצית. מדובר בנוהל שמזה כ-15 שנים הפך להרגל. הפסקת השאיבה נעשית בשל טענות לחשש שמי הכנרת נגועים בחמץ. עד 1995 סוגיית המצאות חמץ במערכת המים הארצית נחשבה שולית ורק חוגים קיצוניים בציבור החרדי טענו לחשש חמץ במים. בשנת 1995 נותקה ירושלים מאספקת מי הכינרת בפסח, זאת בעקבות התחייבות שהשיג מאיר פרוש, אז סגן ראש עיריית ירושלים.

פרוש הסביר אז כי קיבל "פנייה מכמה אברכים, מחוגי החזון איש, שכל שנה אוגרים לעצמם מים". הוא טען שיש חשש ש"אם נופל פירור לכינרת אז מי שמשתמש במי האגם בעצם כשל בחמץ בפסח".

עוד לפני ירושלים היתה זאת בני ברק שאליה לא סופקו מים מהכנרת בימי הפסח, מחשש להמצאות חמץ. עם זאת במשך שנים לא עלה חשש דומה בקרב קהילות דתיות ברחבי הארץ. בקרב הציבור שומר המצוות לא כולם מסכימים עם האיסור של שתיית מי הכנרת בפסח. הדוגמה הקרובה ביותר לאגם היא טבריה שבה חיה קהילה חרדית גדולה. תושבי העיר שותים וצורכים מים שנשאבים מהכנרת, במשך כל השנה וגם בחול המועד פסח. לדברי שאול דוד, מנכל תאגיד המים "מי רקת", המספק מים לטבריה וישובי הסביבה, "אין סיכוי שמשהו יעבור את מערכות הסינון ואין כל חשש לחמץ. זה עבר את כל הבדיקות והאישורים".