ללמוד הלכות יסודי התורה בליל הסדר

חייב להוסיף

ראיתי בסידור מדויק אשכנזי כי י״ג עיקרי האמונה להרמבם המודפסים כיום בסידורים ובעקבותיהם פיוט יגדל נמצאו בסופה של אגדת פסח בדפוס קדום מאוד מלפני מאות שנים מה שאומר כי אכן דורות קדומים הבינו והשרישו את הקשר בין חג החירות ליסודות האמונה

"מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קירבנו המקום ברוך הוא לעבודתו."

טקסט זה - מההגדה עצמה - מאשש בוודאי את הטענה שמצווה גדולה ללמוד את הפרק הראשון של "הלכות עבודה זרה" בליל הסדר.

נראה מסמיכות הפסוקים לעניין עבודה זרה, שמדובר גם בעבדות פיסית וגם בעבדות רוחנית לעבודה זרה.

"הרעיון של חג הפסח בא לידי ביטוי בזכירת אותות מצרים: זכירת הניסים המופלאים שנעשו לנו וזכירת ההצלה הגדולה ממצרים מבית עבדים – בזכרנו את ההצלה הגדולה, ניזכר במשה רבנו ובתכלית היציאה ממצרים: מעמד הר סיני וקבלת התורה, ויציאתנו משעבוד רוחני וגופני לעבודת אל אמת ולחירות מהתאוות הגופניות."

אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.

האם המילים הללו מתייחסות לעבדות גופנית או רוחנית? איך נוכל לדעת מהטקסט עצמו מה התשובה?

מעולה! תודה רבה לך.

1) רצוי בהחלט ללמוד את הפרק הראשון של הלכות עבודה זרה, ולהסביר כמו שאמרת על התפתחות העבודה הזרה הקדומה, והדברים מובאים שם בצורת סיפור כך שדי קל להעביר את הנושא.

2) לשיקול דעתו של עורך הסדר, לפי הזמן ולפי המקום ולפי המשתתפים.

3) בהחלט.

4) לפי עניות דעתי יש להתמקד בהרחקה מעבודה זרה, ולא להתעמק בענייני ידיעת ה' וייחוד ה'.

5) אחד היסודות הגדולים של ההגדה הוא ההצלה מהשעבוד הרוחני לאלילות ולעבודה זרה, והגאולה הרוחנית שבעבודת ה' יתעלה -- "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו" וכו'.

ברם, יש לזכור שאין זה העיקר היחיד של ליל הסדר, בליל הסדר יש שלושה יסודות מרכזיים חשובים נוספים: העוול שעשו לנו המצרים, הנסים והמופתים שעשה לנו ה' יתעלה, וההודאה לה' על כל החסד אשר גמלנו. והנה פרק ה, מתוך מאמרי: "מה הדבר החשוב ביותר לעשות לפני הפסח?":

ה. רעיונו המחשבתי של חג הפסח

מדוע נצטווינו במצוות המיוחדות לחג הפסח? מדוע נאסר עלינו לאכול חמץ? מדוע נתחייבנו לאכול מצה בליל הסדר? התשובה באופן כללי נעוצה במצוה האחרונה שנתחייבנו בה והיא: לספר ביציאת מצרים בליל הסדר, כלומר מצות זכירת יציאת מצרים, כי היא התכלית.

בספר שמות (יב, לט) נאמר: "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם" – עם-ישראל ממהר לצאת מארץ-מצרים כאיש אחד, כדי שלא יאחר שום אדם לצאת עם כל העם, וכדברי רבנו במורה (ג, מו): "שמא יתאחר אחד ויפסיד את היציאה בקהל בני אדם, ויהיה אפשר להזיק לו ולהתנכל לו". בשל המהירות לצאת ממצרים כאיש אחד, לא הייתה אפשרות להמתין עד שיתפח הבצק, ומיד לאחר שלשו אותו הכניסו אותו לתנור. לפיכך אומר רבנו שם: "נקבעו אותם המצבים לדורות כדי לזכור היאך היה הדבר" – ומסיבה זו נצטווינו לאכול מצה בליל הפסח ונאסר עלינו לאכול חמץ, כדי שנזכור את יציאתנו מארץ מצרים מבית עבדים.

ישנה אפוא חובה לזכור את המצבים שהיו באותה העת, כדי לזכור את יציאת מצרים לדורות, וכמו שנאמר בשמות (יג, ג): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ". ברם, מדוע נצטווינו באופן מיוחד לזכור דווקא את יציאת מצרים? ומדוע נתייחד למטרה זו חג בן שבעה ימים ובו שמונה מצוות מן התורה? רבנו במורה מבאר את חשיבותו של חג הפסח (ג, מג):

"ושני החגים הללו [...] סוכות ופסח מלמדים רעיון ומידות: הרעיון בפסח הוא זיכרון אותות מצרים והשרשתן לדורות [...]; והמידות, הם שיהא האדם זוכר תמיד ימי הרעה בימי הטובה, כדי שתגדל תודתו את ה' ותושג לו הענווה ושפלות הרוח, ולכן יאכל מצה ומרור בפסח כדי לזכור מה שאירע לנו".

הרעיון של חג הפסח בא לידי ביטוי בזכירת אותות מצרים: זכירת הניסים המופלאים שנעשו לנו וזכירת ההצלה הגדולה ממצרים מבית עבדים – בזכרנו את ההצלה הגדולה, ניזכר במשה רבנו ובתכלית היציאה ממצרים: מעמד הר סיני וקבלת התורה, ויציאתנו משעבוד רוחני וגופני לעבודת אל אמת ולחירות מהתאוות הגופניות. ובמלים אחרות, מטרת זכירת אותות מצרים וכל מה שאירע שם, היא לעורר אותנו להיזכר ולהזכיר את התכלית הרעיונית של היציאה מטומאת ארץ-מצרים, והיא: קבלת מצוות התורה הקדושה והטהורה, והתרוממות מוסרית ומחשבתית לעבודת אל אחד שאין-כיוצא-בו.

המידות הטובות שמלמד חג הפסח הן הענווה והכרת הטוב. חובה על כל אדם לזכור את ימי הרעה בימי הטובה, כדי שלא ירום לבו, וישגה לחשוב ש"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה" (דב' ח, יז). אלא יזכור תמיד, שאלמלא פעולות ה' להוציאנו ממצרים, עדיין היינו אנו ובנינו משועבדים לפרעה. עדיין היינו שבויים בחושך הסכלות ועבדים נרצעים לתאוות, גרועים מבהמות. וה' יתברך עשה עמנו חסד עצום, ובזכות אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוציא אותנו משעבוד לחירות, ומחושך התאוות להתרוממות המחשבה. וכמו שנאמר בתורה: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה" (דב' ח, יח).

6) יש מצוה מיוחדת ללמוד את יסודות הדת תמיד.

7) בכל עת שהנך רואה לנכון שבה משתתפי הסדר יהיו מסוגלים ומוכנים לשמוע דברי אמת.