להאמין או לדעת?

יש ערך לאמונה עיוורת לילדים קטנים ולאנשים בראשית דרכם המחשבתית, כאשר כמובן היעד הוא להתרומם לידיעת השם, ועדיף לידע שיש אלהים באמונה עיוורת בשלב הראשון, מאשר להיות בדעה שאין בורא לעולם, וכן ביחס לשאר יסודות הדת.

הערך הוא ערך אמוני, וערך לאומי, כי האדם המאמין במציאותו של בורא עולם נכלל בעם ישראל, וכבר יכול להגיע לרמות בסיסיות (מאד) של יראת השם.

הנה מקור שאולי יסייע לך לקבל תשובה, מתוך דברי רבנו באיגרת תחיית המתים, ושם הוא מלמד אותנו שרמתם הרוחנית של "חכמי ישראל" כל כך שפלה ועלובה (שהרי הם חוטאים בסכלות ובהגשמה, כמו שהוא ביאר שם באריכות), ולכן הוא מחליט שראוי לבאר ב"משנה תורה" את יסודות הדת על דרך ההודעה לא על דרך הלמידות, ובמלים אחרות, יש ערך לידע את יסודות התורה ואפילו על דרך ההודעה, כלומר במסורת ובדרך של אמונה ללא מחקר וידיעה.

והנה דברי רבנו שם:

"ראינו שכן ראוי שנבאר בחיבורינו ההלכתיים יסודות הדת על דרך ההודעה לא על דרך הלמידות, כי הלמידות על אותם היסודות דרוש לה בקיאות במדעים רבים שאין חכמי התורה יודעים מהם מאומה כמו שבארנו במורה [גם בימינו הם רואים בלימודי המדעים כפירה, אך כאשר הדבר נוגע לכסף לא מדובר בכפירה, ומתירים ומעודדים את הנשים ללמוד מדעים, אחרת איך יפרנסו את הגברים?], לפיכך העדפנו שיהיו הדברים האמתיים מקובלים אצל הכל".

א) ברור שהיעד הוא ידיעה ולא רק אמונה, ובמלים אחרות היעד הוא להתרומם מידיעת ה' בדרך של מסורת ואמונה כי כך קיבלנו מאבותינו, לידיעת ה' בדרך של מחקר וידיעה מעמיקה בחוקי התורה ומצוותיה, והתבוננות במעשיו של הבורא ופעולותיו (כלומר לימוד המדעים).

ב) המאמרים הראשונים בסדרת "מצוות משנה תורה" עוסקים בידיעה לעומת אמונה ובהגדרתן.