אלה שגרמו/גורמים לעם היהודי לא להניח תפילין בחול המועד

ידידי היקר והאמיץ,

פתחת את דבריך בהנחת יסוד שלפי עניות דעתי איננה מדויקת, ועליה בנית את כל הבניין. הסיבה המרכזית בימינו שעם ישראל נמשך אחר המיסטיקה היא לא בגלל שהיא קלה ומושכת, אלא בגלל שראשי העם ומנהיגיו מחנכים אותם בדרך זו כדי שהם יוכלו לשלוט בהמונים ולהפיק מהם טובות הנאה לרוב. ההליכה בדרך המיסטיקה והמאגיה היא למעשה הליכה בדרך השקר, העבירות והתועבות, האם ניתן לומר על דרך זו שהיא קלה?! והלא עבותות העוונות והחטאים מלפפים את האדם ומדרדרים אותו לעברי פי פחת עד לאבדנו המוחלט, מן העולם הזה ומן העולם הבא.

ולכן, אין לי ספק, כי ההמונים סובלים מאד מהליכה בדרך המאגיה והמיסטיקה ונכשלים ונחבלים על כל צעד ושעל, הם אינם מאושרים וסובלים מאד מהשקפותיהם הרעות. סכלותם ובערותם שמונצחת על ידי מנהיגים דתיים תאבי בצע, גורמת לעם לחולשת דעת כללית, וחוסר יכולת להתמודד עם קשיי החיים וניסיונותיהם, וכאשר הם מרגישים שהם עומדים להתרסק ולהתפרק הם פונים לאותם אלה אשר הנציחו בקרבם את הבערות בבקשה לפתרון או לנס.

הדרך הקלה ביותר הבריאה ביותר והמאושרת ביותר לאדם היהודי היא דרך התורה היא דרך האמת, ואף שלעתים יש קושי לסגל מידות טובות או השקפות נכונות, התועלת והאושר העצומים שצומחים לאדם ההולך בדרך האמת, בסופו של דבר מביאים לכך שעצם ההליכה בדרך זו היא הקלה ביותר, כי האדם הולך בה מאהבה ומתוך הבנה ודעת. וה' אף העיד בנו כי הדרך שהוא דורש ומבקש מאיתנו היא הדרך הקלה ביותר מכל הדרכים, כי יש דרכים קצרות שהם ארוכות וארוכות שהם קצרות, וזו היא דרך התורה שרק לכאורה נראית ארוכה, אך היא דרך קצרה לחיים מאושרים בריאים ותקינים, והנה דברי ה' אלינו על ידי מיכה הנביא (ו, ג): "עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי".

שווה בנפשך אם ראשי העם ומנהיגיו היו מחנכים את העם לדרך של ידיעת ה' והשקפות נכונות, אין לי ספק כי רבים מקרב העם היו מקבלים את האמת, ולאט לאט היה ניתן לבער את הבערות וההזיות מקרב העם. וה' אכן הבטיח שיום כזה בוא יבוא -- כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

"עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי" (מיכה ו, ג).

מנקודה זו נמשיך את הדיון, ובחר נא שאלה אחת או שתיים שבהן נדון מתוך דבריך לעיל.

א) מורי אדיר, זוהי תשובה יפה ומקיפה. ונתת לנו הבנה עמוקה יותר של השקפתו של הרמב"ם על עבודה זרה ביחס ליהודים שיצאו ממצרים. ועל פי התובנה שלך זה הגיוני לחלוטין שהיהודים היו צריכים לאכול את כל הקרבן הפסח, ושלא היה אפשר להשאיר דבר עד הבוקר. מעשים אלה היו ללא ספק אמצעי להראות כי היהודים במצרים דחו לחלוטין את האמונה הפגאנית באלוהות הכבשים.

ב1) נא עזור לי להבהיר נקודה אחת מסוימת בתגובתך. כתבת:

"אם חכמי-יועצי-אשכנז היו מסוגלים לעקור את כבודם וכבוד אבותם ולהכות על חטא, על כך שביטלו קרוב למאה מצוות מן התורה (בשריפת ספר המדע ומורה הנבוכים, וכן במחיקת כל המצוות המובאות שם מספרי הפסיקה שלהם: הרא"ש, הטור, השו"ע, הרמ"א, וכן כל שאר ספרי ההלכה של חכמי-יועצי-אשכנז עד עצם היום הזה, שהרי כולם מחקו את ספר המדע ומצוות ידיעת ה' וייחוד ה') -- אם הם היו עושים כן וחוזרים בתשובה, היה קל מאד לכל העם לקבל זאת, אך הם אינם מוכנים לוותר על הדת החדשה שיצרו, כי הם מפיקים ממנה כבוד וגאווה ושררה והערצה, ועוד אינסוף טובות הנאה."

זה נראה לרמוז כי ההמונים היו עוקבים אחרי הנהגת רבניהם, והם היו עושים כל מה שהרבנים שלהם אומרים להם לעשות בעניין זה. השאלות שלי הם:

ב2) הבה נתמקד תחילה בסוגיה זו מנקודת המבט של ההמונים. מדוע עלינו להניח כי ההמונים יכלו אי פעם לוותר על האמונות המיסטיות שלהם? המיסטיקה היא מאוד מנחמת, היא מציעה הרבה מאוד תוך דרישה מעט מאוד - היא מציעה דרכים קלות מאוד להשיג סליחה של אלוהים על חטאים; היא מבטיחה שכל מה שאתה צריך לעשות כדי לזכות בגן עדן הוא לבקר את קברי המתים ולתת תרומות לצדקה האופנתית ביותר של היום; זה מלמד אותך שלהישאר טיפשי ולהאמין אגדות קסום הוא מעלה גדולה מאוד, וכי לשאול שאלות היא חטא; זה מלמד אותך שלהישאר ילד גן כל החיים שלך היא הדרך הטובה ביותר לעבוד את ה׳.

ב3) במילים אחרות, בדיוק כמו שהנצרות זכתה לפופולריות רבה כל כך, משום שמדובר בהוראה שאלוהים אוהב אותך ללא קשר למה שאתה עושה; שאלוהים אוהב את כולם באותה מידה; אלוהים תמיד סולח לך; שהאליטות המוצלחות הן האנשים הרעים, בעוד החוטאים הבורים והעצלנים הם הילדים האהובים ביותר של אלוהים; וכל מה שנדרש כדי להיות נוצרי טוב ולהיכנס לגן עדן הוא שאתה עושה כמה פעולות לא הגיוניות בלי לדעת מדוע, וכי יש לך 'אמונה'; מאותה סיבה, דהיינו, משום שהיהדות המיסטית דורשת כל כך מעט, אבל מציעה כל כך הרבה אהבה נחמה ורשיון, ומבטיחה כל כך הרבה גמול וגן עדן תמורת כל כך מעט, זו בוודאי אחת הסיבות העיקריות לכך שהדת של הרוב המכריע של היהודים היא יהדות מיסטית. למרבה הצער ההמונים חווים את הדת הזו כמושלמת עבורם, ומדוע הם אי פעם ירצו לעזוב את זה? אם רבניהם יאמרו להם שזו שקר, ודאי ש -99% מהם יפטרו את הרבנים האלה וימנו רבנים חדשים שיבטיחו את המשך הסם המבורך שלהם. זה לא כך?

ג1) הבה עכשיו נתמקד בנושא זה מנקודת המבט של הרבנים והמנהיגים. אני יכול להבין למה זה היה הגיוני לצפות שכל יהודי מצרים - הן למנהיגי היהודים במצרים והן להמונים שלהם - ידחו מיד את עבודת האלילים המצרית -

1) היהודים שם דחו אמונות שווא של לא-יהודים. אמונות אלה היו חיצוניות ליהודים עצמם, ולכן היה הרבה יותר קל לדחות אותם;

2) היהודים במצרים לא התבקשו לדחות את אמונתם היהודית של רבניהם ומנהיגיהם הגדולים מאלף השנים האחרונות. הם לא התבקשו פתאום להסתכל על האנשים הכי טובים והקדושים שלהם כאלילים, חוטאים, ובריונים אינטלקטואליים.

3) העם היהודי כולו, כקולקטיב אחד עצום, דחה אותם אמונות המצריות יחד. פירוש הדבר שלכל אחד היה מערכת תמיכה עצומה סביבו כדי לעזור לו לדחות את אמונתיו הישנות ולאמץ את האמונות הנכונות החדשות שלו.

ג2) לעומת זאת,

1) היהודים של ימינו, במשך מאות שנים התחנכו להאמין כי האמונות היהודיות הפנימיות הגבוהות ביותר הן אלה של רש"י, הזוהר והקבלה,

2) וכי אלה מחברים ורבנים, ואלה הדומים להם, הם היהודים הגדולים והקדושים ביותר;

3) זה דבר אחד אם העם היהודי כולו, או קבוצה גדולה של העם היהודי, היה, באופן קולקטיבי, דוחה את האמונות הנ"ל. אבל זה דבר אחר לגמרי לצפות מרבנים של היום, אשר מבורכים עם אינטלקט בריא, לדחות את כל המערכת הם התחנכו בה - מערכת-אמונה בת מאות שנים, אשר כוללת את הרוב המכריע של היהודים - הן הרבנים והן ההמונים - במשך קרוב לאלף שנים. האם זה לא נכון כי אפשרות זו היא בלתי סבירה לחלוטין אם לא בלתי אפשרי?

ד) וגם אם במקרה, קבוצה של רבנים היו אמיצים וישרים מספיק כדי לעשות זאת, האם ההיסטוריה לא הראתה לנו מה לצערנו קורה לרבנים האלה ולמטרותיהם? כדי שהמהפכה התיאולוגית הזאת תתרחש, מנהיג אחד או קבוצה קטנה של מנהיגים יצטרכו להתחיל את המערכה. אבל פעמים רבות ראינו רב יחיד או קבוצת רבנים יוצאים נגד אמונות ספציפיות או פרקטיקות ספציפיות בקרב העם הדתי, ומיד נדחים על כך. לא רק שאחרים לא מקשיבים להם, אלא להיפך, הצד השני מתעצם בשקר שלו. היסטוריונים חשובים טוענים, כי דווקא בגלל הרמב"ם ומסע הצלב שלו נגד המיסטיקה, הצד השני לא רק אסרו ושרפו את ספריו - גם אז וגם היום - אבל הם קיבלו תנופה אדירה כדי לקדם, בתגובה מתריסה, את הזוהר והקבלה - שכתוצאה מכך רכשו כל כך הרבה כוח וצמיחה. ובואו לא נשכח את מה שקרה לתלמידיו של הרמב"ם בפרובאנס, וכיצד הם נרדפו, וניצחו בעצב, על ידי אויבי אלוהים הפגאנים מברצלונה.

ה) אני בהחלט לא מתכוון לרמוז כי רבנים בודדים כאלה, כלומר הרמב"ם ותלמידיו, צריכים לוותר על עבודתם הקדושה למען האמת של אלוהים. אבל אין ספק שאנחנו צריכים לקבל את זה כי רבנים כאלה עם אומץ אינטלקטואלי ופסיכולוגי כל כך, הם היוצא מן הכלל הנדיר, לא את הכלל. ואין ספק שרוב הרבנים בני זמננו כולל הרוב המכריע של חכמי-יועצי-אשכנז אינם יכולים לקבל את העובדה שכמעט כל רבניהם הגדולים והקדושים של אלף השנים האחרונות הם אוהבי כסף יהירים וחוטאים פגאנים שקרניים, וכי כל חייהם הנוכחיים וכל עשרות שנים של חייהם עד כה, ואת חייהם של כמעט כל היהודים - הן בהווה והן באלפי השנים האחרונות - הם שקר אחד עצום. זה לוקח אומץ אינטלקטואלי ופסיכולוגי מהסוג הגבוה ביותר להגיע למסקנה כזו, וזה לוקח עוד יותר אומץ לקחת את הצעדים הרדיקליים - צעדים שמשנה את כל חייו של האדם בצורה קיצונית ומפחידה - שהמסקנה הזאת מחייבת. זה לא כך? האם אין זה כמעט טבעי וצפוי כי אנשים כאלה יעשו כל מיני אקרובטיקה אינטלקטואלית כדי לשכנע את עצמם שכל דבר וכל מי שהיה קדוש ואמיתי בחייהם עד עכשיו, היא אכן האמת, וכי כל הטיעונים הנגדיים הם האויב והם השקר? האין זה רק השתקפות של הטבע - כפי שתוכנן על ידי אלוהים - של הרוב המכריע של בני האדם, כולל הרוב המכריע של חכמי-יועצי-אשכנז?

ו) הרמב"ם עצמו, כאשר הוא מדבר על הצורך של היהודים לבלות ארבעים שנה במדבר, מלמד אותנו כי אומץ, הן פיזית והן פסיכולוגית, הוא מעלה אשר לוקח שנים רבות כדי לבנות, וכי אלה שחונכו בחולשה ושעבוד, זה לא יכול להיות צפוי מהם להיות אמיץ מיום אחד למשנהו. ואם המסע הלאומי הקולקטיבי מחולשה ועבדות פיזית ופסיכולוגית לאומץ פיזי ופסיכולוגי לוקח הרבה זמן לבנייה, אין ספק שאותו מסע עבור הרוב המכריע של רבנים אחרים - כולל הרוב המכריע של חכמי-יועצי-אשכנז - מחולשה ועבדות אינטלקטואלית ופסיכולוגית לאומץ אינטלקטואלי ופסיכולוגי גם ייקח הרבה זמן, אם בכלל, ושהם לעולם לא יוכלו לעבור את המסע הזה לבדם, אבל רק יחד עם כמות גדולה מאוד של רבנים אחרים - אם אכן קולקטיב כזה, בחברה השבורה ורבת הקבוצות של היום, יכול לקרות. זה לא כך?

ז) הרמב"ם גם מלמד אותנו שהאדם מעוצב באופן יסודי על ידי סביבתו. אם כל סביבתו של האדם, הן בהווה והן במשך קרוב לאלף שנים בעבר, מלאים ברש"י, זוהר, וקבלה, אז לאור העיצוב של אלוהים של האדם כישות קולקטיבית אשר מעוצב ביסודו על ידי האמונות והמנהגים של הסביבה שלו, האם זה באמת מציאותי, ולכן האם זה מוצדק, לצפות מחכמי-יועצי-אשכנז רגילים את האומץ האינטלקטואלי והפסיכולוגי לדחות את כל היהדות שהם מכירים עד כה, לדחות את כולם בכל סביבתם עד כה, לדחות את כל היהדות והיהודים של כמעט אלף שנים, ולהתחיל מחדש, ללא מערכת תמיכה תיאולוגית קולקטיבית ענקית - הן מרוב ההמונים והן מרוב שאר הרבנים בכל הספקטרים ​​השונים?

א) יש לשים לב, כי גם בענייני הקרבנות, הקב"ה ציפה מעם ישראל שיצאו אז ממצרים, שיעזבו מיד את עבודת האלילים לחלוטין, ורק מקצת המעשים שבהם עבדו ורוממו את האלילים באותה התקופה הופנו לאל אמת בעבודת הקרבנות, אך עזיבת העבודה הזרה היא עזיבה מוחלטת ומיידית -- ושחיטת קרבן הפסח בליל היציאה ממצרים ביטאה פעולה של עזיבה חדה, מוחלטת ומיידית את עבודת האלילים, שהרי כידוע המצרים עבדו למזל טלה, ושחיטת הפסח נועדה לעקור את העבודה הזרה הזו מן הלבבות.

קצרו של דבר, עזיבת העבודה הזרה חייבת להיות חדה ומיידית, והתורה מלאה וגדושה בציוויים נחושים כנגד עבודה זרה מכל סוג שהוא. לעומת זאת, הפעולות שהורגלו בהן יוצאי מצרים לעבוד לאלילים הופנו בחלקן לה' יתעלה (כגון הקרבת קרבנות), כדי להקל על המעבר מעבודת עבודה זרה לעבודת אל אמת. אך מיד היה עליהם להתנתק מעבודה זרה, ולהפנות את כל הפעולות הללו רק לאל אמת יחיד ומיוחד.

ב) כמו שחובה על כל אדם מישראל אם הוא משתחווה לצלם, לחדול מיד מלהשתחוות לצלם, כך חובה על כל יהודי שעובד עבודה זרה מכל סוג שהוא, לחדול מיד מהעבודה הזרה שבידיו, ואין בעניין זה שום פשרות -- כי זו תכלית התורה ותכלית העם היהודי לקרוא בשם ה' אל עולם.

ג) אם חכמי-יועצי-אשכנז היו מסוגלים לעקור את כבודם וכבוד אבותם ולהכות על חטא, על כך שביטלו קרוב למאה מצוות מן התורה (בשריפת ספר המדע ומורה הנבוכים, וכן במחיקת כל המצוות המובאות שם מספרי הפסיקה שלהם: הרא"ש, הטור, השו"ע, הרמ"א, וכן כל שאר ספרי ההלכה של חכמי-יועצי-אשכנז עד עצם היום הזה, שהרי כולם מחקו את ספר המדע ומצוות ידיעת ה' וייחוד ה') -- אם הם היו עושים כן וחוזרים בתשובה, היה קל מאד לכל העם לקבל זאת, אך הם אינם מוכנים לוותר על הדת החדשה שיצרו, כי הם מפיקים ממנה כבוד וגאווה ושררה והערצה, ועוד אינסוף טובות הנאה.

ד) העובדה שכל כך מעטים אוחזים בדרך האמת, אינה אומרת מאומה על עצם אמיתתה, אדרבה, האמת נמצאת אצל המעטים: "כי אתם המעט מכל העמים", וככל שמתקרבים לייחוד השם, כך מתמעטים האנשים הנבונים אוהבי הצדק ורודפי היושר והאמת. כמו כן שאלת, האם עלינו להתייאש מלצפות שדבר כזה יקרה? ובכן, כמו שעלינו לצפות שבית המקדש ייבנה (דבר שהוא מורכב בהרבה מלשכנע את עם ישראל לדרך האמת, כי שכנוע לדרך האמת תלוי אך ורק בנו, ואילו בניית בית המקדש תלויה בכל העמים שיושבים סביבנו ובסכנת נפשות גדולה, ועדיין חובה עלינו לצפות ולהאמין שהוא ייבנה) -- כך עלינו לצפות ולייחל שתתקיים במהרה נבואת ישעיה: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

וכמו שזכינו לשוב לארצנו לאחר 2000 שנים של רדיפות ונגישות ויסורים, ואף-לא-אחד האמין שארץ ישראל תהפוך למעצמה צבאית, כלכלית, מדינית, מדעית, וכיו"ב -- ואף-על-פי-כן הבלתי ייאמן התרחש ובגדול -- כך גם אם אף-לא-אחד יאמין שעם ישראל ישוב לדרך האמת, אין לי ספק שזה יקרה, כי זה חייב לקרות, ולא רק כי ה' הבטיח לנו על ידי נביאיו, אלא גם בגלל שזו התכלית של עם ישראל וייעודו הלאומי והרוחני.

ה) אני מניח שרבנו הרמב"ם אינו מצפה מכל אדם להיות כאברהם אבינו, אבל לכל הפחות כל אדם מחויב לידע ולקבל את האמת -- "הוי מודה על האמת" כדברי חז"ל, ומי שיש לו כוח להילחם עליה -- מחוייב לעשות כן, ולהילחם את מלחמת דת משה בעבודה זרה, וכמו שקרא משה רבנו "מי לה' אלי" -- לא כולם הגיעו ונאספו אליו, אך כל בני לוי הגיעו להילחם את מלחמת ה' באלילות ובעבודה זרה.

תודה רבה מורי אדיר על התשובה חסרת הפחד והחזקה שלך. יה"ר שאלוהים יברך אותך ללא הרף באהבה אמיצה כל כך לאמת שלו.

האמת היא שאני עצמי לא מבין את עמדתו של רמב"ם כאן; אנא עזור לי להבין: מצד אחד, רמב"ם (כאשר הוא מדבר על כל מוסד הקורבנות) אומר שלאור העיצוב של אלוהים של המין האנושי אי אפשר לצפות מאנשים לזנוח את האמונות המנהגים והדרכים שהיו להם במשך דורות רבים, וששינוי כזה קורה רק לאט מאוד ובמהלך דורות רבים. אבל מצד שני, בתגובה לראב"ד, רמב"ם גם אומר שאין תירוץ כלשהו לעשות טעויות מכל סוג שהוא בכל הנוגע לעבודה זרה.

אלא אם כן נאמר שבמקרה הראשון רמב"ם מדבר על ההמונים, בעוד שבמקרה השני רמב"ם מדבר על אנשים עם אינטלקט בריא - אלה (פשוטו כמשמעו ומטאפורית) משבט לוי.

אני שואל את כל זה, כי השאלה היא אם אנחנו באמת יכולים לצפות מאנשים שחונכו במשך דורות רבים באמונה כי רש"י והזוהר והקבלה וכל השותפים התיאולוגיים שלהם הם האמת, האם אנחנו יכולים עכשיו לצפות מהאנשים האלה לדחות בתוקף את כל המסורת העתיקה שלהם ושל כמעט כל היהודים, כולל 'רבנים גדולים', במשך אלף השנים האחרונות? בפועל, נדרשת עוצמה יוצאת דופן ונדירה מאוד לאדם כדי שיוכל לעשות זאת (כלומר, להגיע להכרה שכל התשתית של חייו - את כל יסודותיו, את כל אמונתיו, את כל חינוכו, את כל חייו עד כה - ואת כל חייהם של כל יקיריו משפחתו מוריו גיבוריו וכל 'הגדולים' של העם היהודי מההווה וממאות שנים בעבר, הוא כל שקר אחד גדול, ואז לשנות את כל חייו מדרכיו של כולם סביבו, ולהתחיל חיים חדשים לגמרי), והעובדה כי מעטים כל כך עשו את זה, האין זה צריך ללמד אותנו כי זה לא יכול להיות צפוי?

במילים אחרות, האם באמת מצפה הרמב"ם מכל אדם בעל אינטלקט בריא שיהיה לו אומץ מעשי אינטלקטואלי ומוסרי להשליך את כל עולמו ואת כל קיומו עד כה, ולהתחיל מאפס כמו אברהם אבינו? זה נכון שאברהם אבינו עשה את זה (רמב"ם, עבודת כוכבים, פרק א), אבל האם הרמב"ם באמת מצפה מכל אדם בעל יכולת אינטלקטואלית להיות גיבור כזה כמו אברהם? האם כל אדם בעל יכולת אינטלקטואלית מסוגל להיות כזה "איתן" ו"עמודו של עולם" כמו אברהם אבינו? האם הרמב"ם באמת ציפה למשהו יותר מאשר כמה אנשים לאורך כל ההיסטוריה להיות כל כך גיבורים? האם הרמב"ם, שהוא תמיד כל כך מציאותי ומקיף בהבנתו את המין האנושי (כפי שהוא מראה כל כך ברור ויפה בספר השלישי של המורה), באמת מצפה מכל אדם בעל יכולת אינטלקטואלית מתשע מאות השנים האחרונות שחונך במחשבתם של רש"י והזוהר והקבלה, האם הרמב"ם - הריאליסט הגדול והמומחה הגדול בטבע האנושי - באמת מצפה מכל אדם כזה להיות גיבור, עצמאי, חסר פחד, ומסוגל לשינוי קיצוני, כמו אברהם אבינו?

א) אתה צודק בהחלט, מי שעובד עבודה-זרה אין לו שום תירוץ או התנצלות, וחוטא חטא גדול לאלהים. ומי שלומד את רש"י ומאמין בהגשמת הבורא אכן אין לדון אותו לכף זכות כמו שאין לדון לכף זכות עובדי אלילים למיניהם.

ב) כוונתי הייתה לאשכנזים/ספרדים/תימנים וכיו"ב אשר גודלו וחונכו על פירוש רש"י ותפישות הדת האשכנזיות ואינם מגשימים ואינם עובדים עבודה זרה.

ג) ברם, במחשבה נוספת ייתכן שאתה צודק לחלוטין ולא רק באופן חלקי, משתי סיבות: 1) אף שהדתיים-חרדים בימינו אינם מגשימים באופן מפורש, הרי שהם מגשימים באינספור דרכים -- גם כי הקבלה מלאה וגדושה בהגשמה (בתפישת הבורא כבעל מאפיינים גופניים ותכונות נפש, וכיו"ב), וגם כי יסודות הדת החדשה שרש"י ייסד מבוססים על הזיות מאגיות רבות שנוגעות בהגשמה נגיעה רחבה (לדוגמה, התפישה שניתן לעורר רחמי שמים או שהקב"ה יורד מכיסא דין ועובר לשבת על כיסא רחמים, ועוד רבות); 2) כמו כן, גם אם נניח שהם נקיים מן ההגשמה, איני יודע אם אכן קיימים חרדים שאינם עובדים עבודה זרה בצורה כזו או אחרת, שהרי רק פולחן האישיות סביב הגדולים הוא עבודה זרה, ואף רבים ממנהגיהם המתועבים שהם נוהגים בהם באדיקות רבה כאילו שמעו אותם ממשה בסיני -- לא מעטים מהם נוגעים בעבודה זרה נגיעה רחבה.

קצרו של דבר, נראה לי שהצדק עמך.

כתבת: "מי שיש לו שכל בריא והבין מעצמו שחינכו אותו לדרך משובשת, ועדיין מחזיק בהבלי אותה הדרך שבה חינכו אותו -- הוא כבר לא בגדר תינוק שנשבה. ברם, דומני שרובם המכריע של יהודי אשכנז לדוגמה, חונכו על כך שרש"י הוא גדול הפוסקים ואינם מבינים כלל את חומרת פירושיו, ואל מה הוא דרדר את עם-ישראל."

זה נראה לרמוז כי אלה עם שכל בריא שהצליחו לגלות את האמת, הם אחראים לשנות את דרכיהם, אבל עדיין יהיו אלה עם שכל בריא אשר, בגלל הסביבה והחינוך שלהם, אינם אחראים על שלא גילו את האמת.

מה שאני רוצה להבין הוא: למה יש תירוץ לאלה? אלוהים נתן לאדם אינטלקט להשתמש כראוי, ואם האדם נכשל לעשות זאת כאשר ברור שיש לו את הפוטנציאל לעשות זאת אז בוודאי אין תירוץ בשבילו! אין ספק שלכל מי שיש לו שכל גדול יש את היכולת - באמצעות עבודה קשה ומסירות - להסיק כי הזוהר והקבלה ורש"י כולם עבודה זרה ושקר! אתה עשית את זה, מורי הישיש עשה את זה! אז למה, אם אני מבין אותך נכון, אתה עדיין רוצה להציג הגנות ותירוצים לכל אותם אנשים עם פוטנציאל אינטלקטואלי גדול, שבגלל הסביבה והחינוך שלהם לא דחו את השקר של אבותיהם. למה? למה הם לא כולם אחראים לאי-שימוש האינטלקט שלהם כראוי? למה הם לא כולם אחראים לאי-שימוש בכח השיכלי שלהם כמו שאתה ומורי הישיש השתמשו בו? אם אני זוכר נכון, אומר הרמב"ם, בתגובה לראב"ד, שאין תירוצים כלשהם עבור אנשים עם שכל בריא לעשות טעויות בענייני עבודה זרה. זה לא חל גם כאן?

שאלת שאלות רבות, אך במחילה לא הצלחתי לעקוב אחר הכל, להלן התשובות במה שהבנתי.

א) מי שיש לו שכל בריא והבין מעצמו שחינכו אותו לדרך משובשת, ועדיין מחזיק בהבלי אותה הדרך שבה חינכו אותו -- הוא כבר לא בגדר תינוק שנשבה. ברם, דומני שרובם המכריע של יהודי אשכנז לדוגמה, חונכו על כך שרש"י הוא גדול הפוסקים ואינם מבינים כלל את חומרת פירושיו, ואל מה הוא דרדר את עם-ישראל.

ב) ר' אליהו מווילנא היה שוטה גדול, אך יחד עם זאת הוא החטיא את הרבים, איני יודע מי אשם בכך שהוא הפך לאחד מגדולי ישראל, אם הוא תרם לכך -- אז הוא גם אשם בכך, ואם רק תלמידיו ושאר חכמי אשכנז לדורותיהם אחראים לכך -- אז אין עליו אשמה, במה שהוא הפך להיות אחד מגדולי הדורות וממחטיאי הרבים. ברם, חשוב להבין, כי על גאוות חכמי-יועצי-אשכנז במה שחשבו שהם גדולי עולם, ועל כך שהתעלמו מדרכו הישרה של הרמב"ם ובחרו לסמוך על חכמתם -- על זאת אין להם כפרה.

כמו כן, יש להבחין בין שוטה שאין לו דעת ופטור מן המצוות, לשוטה אשר דעותיו והשקפותיו הרעות דרדרו אותו לעמקי תהום הסכלות, והר"א מווילנא מתאים להגדרה השנייה. שוטה כזה אינו רק בגדר שוטה אלא גם בגדר חוטא, ואמרתי שהוא שוטה מפני שרבנו קורא למאמינים במאגיה "מחוסרי הדעת", אך כמובן שעיקר הגדרתם חוטאים.

לא הגדרתי את הר"א מווילנא תינוק שנשבה, ואיני מבין למה אתה מתעקש שהוא היה גאון מבחינה אינטלקטואלית.

קצרו של דבר, גאוותם ומידותיהם הרעות של חכמי-יועצי-אשכנז לדורותיהם דרדרו אותם לעמקי תהום הסכלות, ובזאת הם חטאו חטא גדול לה' יתעלה, וחלק מעונשם היה שהקב"ה הסתיר מהם את דרך האמת, והם נכשלו ונחבלו בדרכי חתחתים.

ג) התכוונתי לכל ההמונים שמאמינים ברשב"י, רובם בוודאי הם בגדר תינוקות שנשבו. אך המקובלים אינם כן, כי הם יודעים את האמת למחצה לשליש ולרביע, ולכן אין הם בגדר תינוקות שנשבו.

ד) התכוונתי שאין לתרום למקובלים כספים לכל מיני תיקונים וכיו"ב. לגבי שאר האחרונים, איני יודע, יש לכבד כל אדם, ולסייע לכל יהודי שמבקש סיוע וצדקה (אלא אם כן מדובר לדבר עבירה, כמו תרומה לישיבות וכיו"ב, כי אסור ליהנות מכבוד תורה).

ה) מסייע בידי עוברי עבירה או מסייע בידי עובדי עבודה זרה.

כתבת: "לגבי האחרונים שחונכו להאמין בהשקפות הללו, צודק תלמיד הרמב"ם, והם אינם בגדר מחטיאי הרבים, אלא בגדר תינוקות שנשבו"

א) למה? אם הם היו אנשים עם כח שיכלי גדול, אין ספק שזה אומר שהם היו מסוגלים לדעת את האמת, וכי הם היו מסוגלים לדחות את החינוך השקרי שלהם - כגון ביטול עשה של הנחת תפילין לאור הזוהר או לאור כל שאר הסיבות - ולא להעביר אותו הלאה אל יהודים אחרים. אז למה לומר שלגבי האחרונים שחונכו להאמין בהשקפות הללו והעבירו השקפות הללו הלאה אל יהודים אחרים הם אינם בגדר מחטיאי הרבים, אלא בגדר תינוקות שנשבו? אברהם אבינו גם קיבל חינוך שקרי!

ב1) אם אנחנו רוצים לומר כי עצם העובדה שהם האמינו שטויות אלה, מוכיח כי הם לא היו אינטלקטים גדולים אלא שוטים גדולים, אז למה אנחנו צריכים לפנות אל דין תינוק שנשבה כדי לפטור אותם ממעמד של חוטאים ומחטיאים כשבוודאי הם פטורים מכח הגדרתם כשוטה?

ב2) אלא אם כן אנו אומרים שזה בכלל לא שאלה, כי הדין שוטה חל רק על אלה שנפגעו רפואית במוח, אבל לא על מישהו שיש לו מוח בריא מאוד אבל משתמש בו כדי להאמין ולהפיץ כל מיני שקר.

ב3) אבל אם ההבחנה הזאת נכונה אז בוודאי השאלה המקורית חוזרת: "מה לגבי ה'גאון' מוילנה ואלה הדומים לו? האם אנו יכולים לומר כי אדם בעל פוטנציאל אינטלקטואלי גדול - אכן עם מוח בריא מאוד מבחינה רפואית - ניתן לקרוא לו תינוק שנשבה? אין אנו יכולים לומר כי מישהו/מישהם עם כח שיכלי כזה הוא היה צריך להשתמש בכח השיכלי שלו כדי לדחות את החינוך השקרי שלו ולהגיע למסקנות נכונות על האמת, ובמיוחד על האמיתות החשובות ביותר, ושמישהו עם סגל רציונלי גדול - אשר במקום לדחות באופן רציונלי שקרי אבותיו ומוריו, העצים אותם באופן ענק והעביר אותם על מיליוני יהודים אחרים - לא יכול להיות פטור בגלל תינוק שנשבה ובהחלט יש לו מעמד הלכתי של מחטיאי הרבים?

ב4) אלא אם כן נאמר שיש דרגות: אינטלקטואלים גדולים, אינטלקטואלים בינוניים, ואינטלקטואלים קטנים; וכי רק אלה עם אינטלקטואלים גדולים (ובינוניים?) אחראים לכך שהם 1) במקום לדחות דרכם השקריות של אבותיהם ומוריהם עקבו אחריהן, 2) העבירו אותן הלאה אל יהודים אחרים - ובאמצעות זה הם רכשו את המעמד ההלכתי של מחטיאי הרבים.

האם זה נכון?

ג) כתבת: "לגבי האחרונים שחונכו להאמין בהשקפות הללו, צודק תלמיד הרמב"ם, והם אינם בגדר מחטיאי הרבים, אלא בגדר תינוקות שנשבו. ברם, אלה שבימינו ממשיכים להפיץ את ספר הזוהר והשקפותיו האליליות הם בגדר מחטיאי הרבים, ואין לתמוך בהם או לכבד אותם בשום צורה -- רק להתרחק מהם."

מה ההבדל בין אלה של היום - שהם כן בגדר מחטיאי הרבים, לבין אלה של הדורות לפניהם - שהם לא בגדר מחטיאי הרבים?

ד) כתבת: "לגבי האחרונים שחונכו להאמין בהשקפות הללו, צודק תלמיד הרמב"ם, והם אינם בגדר מחטיאי הרבים, אלא בגדר תינוקות שנשבו. ברם, אלה שבימינו ממשיכים להפיץ את ספר הזוהר והשקפותיו האליליות הם בגדר מחטיאי הרבים, ואין לתמוך בהם או לכבד אותם בשום צורה -- רק להתרחק מהם."

האם זה אומר שאנחנו יכולים לכבד ולתמוך בהאחרונים שחונכו להאמין בהשקפות הללו ושאינם בגדר מחטיאי הרבים, ואנחנו לא צריכים להתרחק מהם?

ה) מהו השם ההלכתי של החטא (הייחודי?) לתמוך או לכבד מחטיאי הרבים?

מי קבע שהגאון מווילנא אכן היה גאון? ורוב הדעות שהושרשו בהמון על ידי חכמי-יועצי-אשכנז באלף השנים האחרונות הן שקרים והזיות.

לדעת רבנו, הגאון מווילנא היה שוטה גדול, מפני שהוא האמין בקיום השדים והכישופים ושמות קודש וכל ההזיות המאגיות האליליות, ורק אדם עם שכל חלוש ביותר יאמין שכל ההזיות הללו אמת לאמתה, והתייחסתי לסכלותו בכמה מאמרים.

ראה לדוגמה: השדים -- נחלת השוטים והחטאים (חלק ב), שם בפרק ו: "הגר"א מכה על פדחתו".

עוד ראה: מדוע חברה קדישא אוסרת ללוות את האב לקבורה, שם בפרק: "המקור למנהג שנשים לא ייכנסו לבית הקברות".

וראה גם מאמרי: אמונות אליליות בקרב ראשוני אשכנז -- חלק א.

וכן: רש"י -- ראש פרשני ההגשמה (חלק א).

מה לגבי ה'גאון' מוילנה? האם אנו יכולים לומר כי מישהו עם כזה מוח מבריק ניתן לקרוא לו תינוק שנשבה? אין אנו יכולים לומר כי מישהו עם כזה ראש מבריק היה לו להשתמש בכח השיכלי שלו כדי להגיע למסקנות נכונות על האמת, ובמיוחד על האמיתות החשובות ביותר, ושמישהו עם סגל רציונלי כזה לא יכול להיות פטור בגלל תינוק שנשבה?

השורה התחתונה היא:

1) ש'מנהג הגר"א' היא הסיבה, במידה רבה מאוד, שמיליוני יהודים - כולל עשרות אלפי יהודים כיום - לא הניחו תפילין בחול המועד;

2) במידה רבה מאוד זה בגלל ההתקפה שלו על התורה הרציונלית של הרמב"ם, שכיום הרוב המכריע של היהדות האורתודוקסית שונא את היהדות הרציונלית, את היהודים הרציונליים, ואת עצם הרעיון של אלוהים רציונלי שאוהב את הבריאה הרציונלית שלו, ובמיוחד את האדם הרציונלי.

אין ספק שעל אדם מבריק כזה אינו חל דין תינוק שנשבה, מכיון שללא ספק היה ביכולתו של כח השיכלי הענק הזה לדעת את האמת, ולהוביל את העם היהודי בכיוון האמיתי ולא אל המעמקים האפלים ביותר. זה לא כך?

א) כן.

ב) לגבי הראשונים שהחלו להפיץ את תורת הסוד, אין לקרוא להם בשמות של כבוד, כי אין להם חלק לעולם הבא, וכן כדי להרחיק אחרים מדרכיהם הנלוזות.

ג) לגבי האחרונים שחונכו להאמין בהשקפות הללו, צודק תלמיד הרמב"ם, והם אינם בגדר מחטיאי הרבים, אלא בגדר תינוקות שנשבו. ברם, אלה שבימינו ממשיכים להפיץ את ספר הזוהר והשקפותיו האליליות הם בגדר מחטיאי הרבים, ואין לתמוך בהם או לכבד אותם בשום צורה -- רק להתרחק מהם.

ד) אין להתפלל על קברים בשום מצב, בין אם הם של פושעים ובין אם הם של צדיקים, ואין הבדל בכך.

ה) מי שמממן אותם מסייע בידי עוברי עבירה.

ו) מכל מקום צודק תלמיד הרמב"ם, כי רבני ישראל רחוקים מדרך האמת בכל כך הרבה עניינים, ולא רק אלה שנוהים אחר תורת הסוד. לצערנו רובם הגדול ובעיקר הגדולים ביותר שבהם, עובדי אלילים בצורה כזו או אחרת, והשחיתו את דת משה לבלי היכר, בראש ובראשונה בהפיכת הדת לקרדום לחפור בה, ולשם השגת מטרה זו השחיתו את דת משה באינסוף דרכים -- כי כדי להחזיק שקר אחד יש להוסיף עליו עוד שני שקרים, וכל אחד מן השקרים החדשים, נדרשים לו עוד שני שקרים כדי להעמידו. כך הם יצרו להם דת חדשה מלאה וגדושה ברפורמות קשות, ומחקו את יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע את ה' יתעלה, ויחד עמו עשרות רבות ממצוות התורה שעוסקות ביסודות הדת המחשבתיים, וכן כמעט את כל המצוות האמורות בהלכות עבודה זרה.