לגלח או לקצץ את זקנו בחול המועד

דומני שאכן לא דייקתי בדבריי לעיל, ואין חילוק בין שער הראש לשער הזקן.

והראיה היא מן ההלכה שראינו לעיל: "מותר ליטול שפה בחולו של מועד, וליטול ציפורניים, ואפילו בכלי", כלומר, מההלכה עולה במפורש, שכל שהתירו הוא לקצץ את השפם ותו לא, ואם היה מותר מעבר לכך רבנו היה מציין זאת.

מורי אדיר, אני מבולבל במקצת מכמה מההבחנות שלמעלה, אז בבקשה תוכל להבהיר בטובך את השאלה הספציפית הבאה:

1) על פי הרמב"ם האם מותר לגבר לקצץ את זקנו (לא לגלח את שיער פניו, אלא לקצץ את זקנו הקיים; in English: not to shave his facial hair, but to trim/shorten his beard) בחול המועד, במיוחד למי שעושה זאת כל כמה ימים - ובמיוחד בכל ערב שבת ובכל ערב יום טוב?

2) ואם כן, האם מותר לו בחול המועד - כמו שהוא עושה תמיד כשהוא מקצץ את זקנו - לגלח את השערות המבולגנות על צווארו כדי לגרום לזקן להיראות מסודר?

לדעת מָרי מותר להסיר שיער במשחת גילוח, כי משחה אינה בגדר "כעין תער".

אם כוונתו להתיר להתגלח במכונת גילוח -- הדבר תמוה, שהרי ידועה שיטתו האוסרת להתגלח במכונת גילוח. ולכן נראה שכוונתו להתגלח במשחה וכיו"ב, ויש לי ידיד שמקפיד על ההלכה הזו, וכך הוא נוהג.

ואם כוונתו לגלח את הזקן מדי יום -- הדבר תמוה לפי דעתי.

נראה שאכן ההלכה עוסקת בעיקר בתספורת שער הראש כי רק בה שייך החשש שלא ייכנס לחג והוא מנוול, שהרי שער הזקן אינו גורם לניוול בדרך כלל, ושער השפם יכול לספרו גם בחג עצמו.

לגבי דברי מָרי, ברור שכוונתו לאלה שמגלחים את עור פניהם מדי יום במכונת גילוח, ולעניות דעתי אין שום ספק בכך -- ועל זה תמהתי מדוע ייחשב גילוח עור הפנים מכבוד החג? שהרי עור פנים חלק אינו מכבוד האדם היהודי? ולכן מדוע יש לראות בזה מכבוד החג?

בוא נעיין יחדיו במקור המסתבר להבחנה זו, רבנו פוסק בהלכות שביתת יום טוב (ז, כא):

"וכן כלי פשתן מותר לכבסן במועד, מפני שהן צריכין כיבוס תמיד, אפילו נתכבסו ערב יום טוב".

על הלכה זו אומר מָרי בפירושו שם:

"נראה ממה שפסק רבנו [...] כר' יוחנן, דס"ל דכל כי האי גוונא, כלומר דומיא דכלי פשתן הצריך כביסה תכופה לא היה בכלל גזרת חכמים שלא לעשותו במועד, כי גם כאשר עושה אותה הפעולה בערב יו"ט יש צורך לעשותה גם במועד. ומינה לאותם הנוהגים להתגלח בכל יום, לדעת רבנו אין איסור להתגלח במועד, וכדרך שמותר בחול כך מותר בחול המועד".

כלומר, כל מה שמָרי מדבר עליו הוא רק על גילוח במכונת גילוח לא על תספורת הזקן, ואין שום בעל זקן שמספר את זקנו מדי יום, כך שאין ללמוד מדברי מָרי כאן לעניין תספורת זקן. ויתרה מזאת, רבנו פוסק מפורשות: "מותר ליטול שפה בחולו של מועד, וליטול ציפורניים, ואפילו בכלי" -- משמע ברור שזקן אסור.

ולעצם דברי מָרי, אני מסופק מאד אם אכן ניתן ללמוד כפי שלמד מן ההלכה הזו, כי כיבוס כלי פשתן הוא מכבוד החג, ואילו גילוח עור הפנים אינו מכבודו של האדם היהודי לפי דעתי, וכבר דנו כאן בעניין זה באחד האשכולות, ושם כתבתי כאשר הקשו עלי: "אם מנהגי עובדי האלילים היה להשחית את זקנם, מדוע שגידול זקן לא ייחשב כסממן ישראלי, והלא רבים מחוקי התורה נועדו לסתור את מנהגי עובדי האלילים?".

ועיין שם עוד בעניין זה בסוף האשכול.

אבל גם בלי זה, אני לא מבין איך זה יכול להיות אסור. אם כל מטרתה של התקנה היא כדי למנוע על ניבול בחג - "שמא ישהה אדם עצמו לתוך המועד ויבוא יום טוב הראשון והוא מנוול", אז איך אפשר לומר למישהו שמתגלח כל יום, והוא אכן התגלח בערב יום טוב - ודרך זה הוא דאג כי הוא לא היה מנוול ביום טוב הראשון - איך נוכל לומר לו עכשיו כי עבור שאר החג הוא צריך להיות מנוובל?! זה נראה לחלוטין להפר את כל המטרה של התקנה מלכתחילה!

נראה לי ברור כי אסור לאדם להסתפר ולהתגלח במועד משום הגזירה שלא יבוא יום-טוב-ראשון והוא מנוול. והדבר היחיד שהחריגו מגזירה זו הוא רק אם לא היה יכול להסתפר לפני יום טוב ראשון, אך אם דחה או התרשל -- הגזירה בעינה עומדת ואסור לו להסתפר במועד.

ומפסק רבנו בהמשך דבריו שם, יש חיזוק לדבריי:

יז "כיצד: אָבֵל שחל שביעי שלו להיות ביום טוב, או שחל להיות בערב יום טוב והרי הוא שבת שאי אפשר לגלח; והבא ממדינת הים, והוא שלא יצא להיטייל אלא לסחורה וכיוצא בה; והיוצא מבית השביה ומבית האסורים; ומי שהיה מנודה ולא התירוהו אלא במועד; ומי שנשבע שלא לגלח ולא לכבס, ולא נשאל לחכם והתיר נדרו אלא במועד -- הרי אלו מגלחין ומכבסין במועד".

יח "וכולן שהיה להן פנאי לגלח קודם הרגל ולא גילחו -- אסורין".

אמנם נשים לב כי מותר ליטול את השפה והציפורניים בכל מצב:

כ "מותר ליטול שפה בחולו של מועד, וליטול ציפורניים, ואפילו בכלי".