נתבקשתי להסביר את הלכות עדות (יא, א), והנה היא לפניכם:
"מי שאינו לא במקרא [=מי שאינו קורא ולומד את פסוקי המקרא], ולא במשנה [=מי שאינו שונה משנה, דהיינו מי שאינו לומד ומשנן את התורה-שבעל-פה], ולא בדרך ארץ [=מי שאינו עוסק ביישובו של עולם, דהיינו אינו עובד לפרנסתו] -- הרי זה בחזקת רשע, ופסול לעדות מדבריהם: שכל מי שירד עד כך, חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שיבואו לידו".
1) אם נשים בצד לרגע את האורתודוכסים המקוללים, האם התשובה שלך אומרת שמי שיודע ללא דופי את "משנה תורה" של הרמב"ם ועובד בשקידה לפרנסתו הוא עדיין בחזקת רשע גמור? האם הלימוד המתמיד והחוזר של משנה תורה - במיוחד הלכות יסודי התורה, הלכות דעות, והלכות תשובה - אינו יכול להעניק לו את המידות הנעלות והשקפות נכונות רבות מאד שהמקרא נותן, או לפחות מספיק כדי שהוא לא ייחשב בחזקת רשע גמור?
2) ואם התשובה חיובית, אז בגלל חשיבותה, בבקשה, האם תוכל לתת כמה דוגמאות להמידות הנעלות והשקפות נכונות רבות מאד שהמקרא עוזר לנו לפתח, שהלימוד הנ"ל של משנה תורה לא יכול היה לתת לנו.