רבנו פוסק בהלכות שבת (כט, יא):
"וכן מבדיל על הכוס מבעוד יום אף-על-פי שעדיין היא שבת, שמצות זכירה לאומרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו במעט".
נמצא, שמותר להבדיל על כוס יין לפני שייכנס צום תשעה באב, דהיינו בתוך השבת סמוך ליציאתה. כמו כן, רבנו מדגיש "שמצות זכירה" וכו', דהיינו רבנו מדבר כאן אך ורק על הבדלה על היין, ללא הברכות על הבשמים ועל הנר.
ומה עם הבשמים?
רבנו פוסק בהלכות שבת (כט, כט):
"ולמה מברכין על הבשמים במוצאי שבת? מפני שהנפש דואבת ליציאת השבת, משמחין אותה ומיישבין אותה בריח טוב".
לפיכך נראה לי ברור שיש לברך על הבשמים לאחר צאת השבת, כי דאבת הנפש כפולה, לא רק שיצאנו מן השבת אלא נכנסנו מיד לצום הקשה מכולם -- צום תשעה באב שכולו יגון ואנחה ותוגה ומועקה.
ומה עם הנר?
ובכן, רבנו פוסק בהלכות שבת (כט, כה):
"אין מברכין על הנר עד שייאותו לאורו, כדי שיכיר בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת".
מדברי רבנו ברור שיש לברך על הנר דווקא לאחר צאת השבת, דהיינו לאחר צאת הכוכבים.
לפיכך, במוצאי שבת שחל בליל תשעה באב, יבדיל בתוך השבת על היין, ולאחר צאת השבת יברך על הבשמים ועל הנר.
וה' יסייענו לעבור את הצום הזה ביישוב הדעת ובמחשבה על העדר האמת וחורבן המקדש.
אין להגדיל את הצער מעבר למה שקבעו לנו חכמים, והלוואי ונעמוד בכל ההלכות שהם קבעו לנו בתשעה באב ובכל השנה לזכר החורבן.
ולהזכיר לכולנו, גם ביום הכיפורים מותר להריח בשמים וכן להעביר מגבת לחה.
לעניין הבשמים כפי שכתב הרמב"ם שזה משום הנפש הדואבת האם דווקא ראוי לא לברך על הבשמים כדי להגדיל את הצער מלבד עצם תשעה באב?