כיסוי ראש לנשים

דומני שראוי להסביר באופן כללי על חשיבות הצניעות ואולי יהיה בדברים הללו לסייע במשהו.

ובכן, איסורי העריות שנקבעו בתורה ברורים ומפורשים בספר ויקרא פרק יח ופרק כ, ועוד.

ופוסק רבנו בסוף הלכות איסורי ביאה:

[יז] "אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם אלא לפרוש מן העריות והביאות האסורות. אמרו חכמים: בשעה שנצטוו ישראל על העריות, בכו וקיבלו מצוה זו בתרעומת ובבכייה, שנאמר: 'בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו' [במ' יא, י], על עסקי משפחות. ואמרו חכמים: גזל ועריות, נפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן. ואין אתה מוצא קהל בכל זמן וזמן, שאין בהן פרוצין בעריות ובביאות אסורות. ואמרו חכמים: רוב בגזל ומיעוט בעריות, והכול באבק לשון הרע".

[יח] "לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה, ולהרגיל עצמו בקדושה יתרה ובמחשבה טהורה [ולקמן תוסבר הזיקה שבין הצניעות לקדושת המחשבה] ובדעת נכונה כדי להינצל מהן, וייזהר מן הייחוד שהוא הגורם הגדול. גדולי החכמים היו אומרים לתלמידיהם: היזהרו בי מפני בתי, היזהרו בי מפני כלתי, כדי ללמד לתלמידים שלא יתביישו מדבר זה, ויתרחקו מן הייחוד".

[יט] "וכן ינהוג להתרחק מן השחוק, ומן השכרות, ומדברי עגבים – שאלו גורמין גדולים הם [לעריות], והם מעלות של עריות [=מובילים ומדרדרים לעריות]; ולא יישב בלא אישה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא [=שלמה] אומר: 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד' [מש' ה, יט]".

הוי אומר, הואיל וענייני העריות קשים מאד לרוב בני האדם, השכל הישר והמוסר האנושי מורה שיש להוסיף סייגים ומגבלות כדי שבני האדם לא ייכשלו ויתדרדרו לעוונות ולפשעים חמורים ולחיי צער ואומללות (ואפילו אצל הגויים הפרוצים יש סייגים לתועבות). כלומר, הואיל ומדובר במדרון חלקלק מאד-מאד, יש לעמוד איתן בראשו ולא להתדרדר בו ולוּ מעט, כי גם התדרדרות מעטה עלולה להוביל להתדרדרות רבתי, הואיל וכאמור מדובר בעניינים כלל לא פשוטים.

ואצרף הלכה מהלכות נזיקי ממון (ג, יז) אשר ממנה ניתן ללמוד על צניעותם הגדולה של חכמים, מעתיקי התורה-שבעל-פה, ועל הדרך הישרה שהם מורים לנו, וכֹה דברי רבנו שם:

"ומעשה באשה שנכנסה לאפות בתנור בבית שכנותיה, והניחו אותה ונתעלמו כדי שלא יביטו בה בעת לישתה ואפייתה [=ואפילו שהיא הייתה לבושה בצניעות וכלל לא באה במגע עם בני הבית], ובא עז של בעל הבית ואכל את הבצק ומת, וחייבוהָ חכמים לשלם את דמיו [=הואיל וחכמים לא התבוננו בה ואף לא השגיחו בה ובסובב אותה משום צניעות – היה עליה להבין זאת ולהשגיח שלא תבוא תקלה על ידה ושהעז לא תאכל ולא תינזק], וכן כל כיוצא בזה".

ויש עוד עניין שנוגע לחשיבות הצניעות, לאשה וגם לאיש, והוא שייך לקדושת המחשבה ולהרהורי העבירה, דהיינו גם אם האיש והאשה לא יתדרדרו לתהום העריות אשר מוציאה את האדם מן העולם, בסטייה מגדרי הצניעות הם יפגמו בקדושת המחשבה, ויזהמו את האמצעי הטהור שבו האדם קושר את מחשבתו וישותו לבורא-עולם – ולכן אמרו חכמים שהרהורי עבירה קשים מעבירה. ועל חומרת ההרהורים וקדושת המחשבה, ראי נא כאן: "על השכרות בפורים".