רבנו פוסק בהלכות ברכות ו:יח ׳׳לָט אָדָם אֶת יָדָיו בְּמַפָּה וְאוֹכֵל בָּהֶן פַּת אוֹ דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו. הַמַּאֲכִיל לַאֲחֵרִים אֵינוֹ צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם. וְהָאוֹכֵל צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאַחֵר נוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיו וְאֵינוֹ נוֹגֵעַ בַּמַּאֲכָל. וְהוּא הַדִּין לְאוֹכֵל בְּמַגְרֵפָה שֶׁצָּרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם:׳׳
אם מותר לכסות את הידים במפה ולאכול פת בלי נטילה, למה במקרה השני שבה האכילו את האדם ושמו את האוכל לפיו בלי שהוא נגע בו עדיין יהיה חייב לטול ידיו?
משלוש סיבות:
1) יש חשש שהוא יגע באוכל, שהרי אפילו אם מאכילים אותו, לא רחוק הדבר שהוא יסייע בידיו.
2) המפה היא היכר אשר מזכיר שניתן פטור מנטילת ידיים, ואף ערובה לכך שלא תשתכח תורת נטילת ידיים. ברם, אם חכמים היו מתירים להאכיל אדם בלא שהוא יטול את ידיו, אין היכר, והדבר עלול להוביל לערעור ההלכה אשר לפיה חובה ליטול ידיים.
3) שים לב, גם מי שאוכל במזלג חייב ליטול ידיו, כלומר, ההיתר שניתן לאדם ללוט את ידיו במפה אינו נובע מנגיעה או אי-נגיעה באוכל, ובמלים אחרות: ההלכה בעניין לט אדם את ידיו במפה נועדה בעיקר למקום שאין אפשרות קרובה ליטול ידיים, מה-שאין-כן אדם אשר מאכיל את חברו, אם יש מים בהישג-יד למה שלא ייטול?