לאחרונה הובאה לידיעתי טענה בעניין כשרות סכיני השחיטה. הטוען טען שכל העופות בימינו פסולים מכיוון שהם נשחטים בכמויות גדולות מאד, והואיל וסכיני השחיטה אינם נבדקים לפי טענתו, כל העופות הם בגדר ספק נבילות. ובכן, הבה ונחל לעיין בהלכות שחיטה (א, כד):
"וצריך לבדוק [את הסכין] כן אחר השחיטה, שאם מצא בה [=בסכין] פגם אחר השחיטה, הרי זו ספק נבילה: שמא בעור נפגמה [הסכין טרם ששחט], וכששחט הסימנין בסכין פגומה שחט. לפיכך, השוחט בהמות רבות או עופות רבים, צריך לבדוק [את הסכין] בין כל אחת ואחת: שאם לא בדק, ובדק באחרונה ונמצאת הסכין פגומה – הכול ספק נבילות ואפילו הראשונה".
נמצא, שבדיעבד גם אם לא נהגו כשורה ולא בדקו לאחר כל בהמה ועוף – שחיטתם כשרה. ולכן, השאלה שנותרה היא מה השוחטים עושים בימינו כאשר הסכין נמצאת פגומה? כלומר: האם הם מכשירים את הנבלות? אם הם לא מכשירים אותן – שחיטתם כשרה בדיעבד. אגב, כל שאר הטענות ששמעתי מן הטוען בעניינים אלה בעניין צער בעלי חיים, ודוחק בתי המטבחיים, וכן שהבודק אינו השוחט עצמו וכו', לדעתי אין בהן לפסול בדיעבד את השחיטה. ועל הפוסל להביא ראיה מבוססת מן ההלכה כדי לפסול כל אחד ואחד מן הדברים הללו.
ובחזרה לעניין סכיני השחיטה, העניין נבדק עם שוחט של הרבנות הראשית, וכך העיד:
1) הסכין נבדקת אחת לחמש דקות (בבד"צים אחת לשתי דקות), כאשר כל דקה נשחטים כשנים-עשר עופות. כלומר, במהלך חמש דקות נשחטים כשישים עופות על-ידי שוחט אחד.
2) אם נמצאת פגימה בסכין עוצרים את כל הקו, ומשליכים את כל העופות שנשחטו.
3) מאז שאותו שוחט החל לעבוד לפני כשנה, מעולם לא נמצאה פגימה בסכין שלו. פעם אחת בלבד נמצאה פגימה אצל אחד השוחטים ומיד עצרו והשליכו את כל העופות. ומזאת נוסיף ונלמד שסכיני שוחטי ימינו הינם באיכות גבוהה מאד, הרבה יותר מאשר סכיני ימי קדם. כלומר, ייתכן מאד שסנהדרין-אמת תשנה בעתיד את ההלכה בעניין בדיקת סכיני השחיטה, כך שלא יחייבו לבדוק לאחר כל עוף וכל בהמה, הואיל וסכיני השחיטה באיכות גבוהה מאד.