כשרות המוצרים והמסעדות בימינו

נשאלתי כך: "מה דעתך על הכשרויות בימינו?".

תשובה:

ביחס לכשרות המוצרים כל כשרות טובה, שהרי המשגיחים והחברות מקפידים על הרכיבים ועל התהליכים שיהיו כהלכה. ואם מעורב בישול במוצרים, ספק אם בישלום גויים או מחללי-שבתות-בפרהסיה, ולכן ספק אם יש לאוסרם משום בישולי גויים, וספק דרבנן – לקולא. ואם מדובר בשחיטה, רוב השוחטים אינם בגדר מינים אלא צאצאי מינים, ושחיטתם כשרה.

כמו כן, נראה לי שמצוה רבה היא שלא לסמוך דווקא על כשרות כזו או אחרת (ובמיוחד לא על הברד"ץ שהם עדה ארורה של מינים שמתעה את עמֵּנו אחרי השחץ והמינות), כי בזה האדם תורם למלחמות האורתודוקסים הבזויות על כסף כבוד כוח ושׂררה, שאין להם שום דבר וחצי דבר עם כשרות ועם דעת-אלהים, רק עם חומרות אורתודוקסיות שחצניות פרו-נוצריות.

ביחס לכשרויות של המסעדות ובתי-המלון, ובכן, מבלי כל קשר לעצם הכשרות, הטובה היא אם רעה, היש בהּ אמת אם אין, במאמר "דרכי תלמידי החכמים האמיתיים" הוּכח, כי לדעת חז"ל ורבנו יש לצמצם מאד את הסעודות ההמוניות דהיינו במסעדות ובבתי-המלון וכיו"ב. והמעיין במאמר לעיל יופתע לדעתי מן ההרחקה הגדולה של חז"ל מן המסעדות ודומותיהן.

ועתה לשאלת כשרותם באופן כללי, ובכן, גם מי שאיננו ראוה עצמו כתלמיד חכמים (ודומני שכל מי שזכה והגיע לעיין במאמרים באור הרמב"ם הוא בגדר תלמיד חכמים) ראוי לו לצמצם ככל שניתן את אכילתו במסעדות ובבתי-מלון למיניהם, מפני שהמשגיחים גם אינם משגיחים לפי כל כללי ההלכה של חז"ל ורבנו והרמב"ם (מליחת הבשר איננה נעשית כדין, וכן חליטת הבשר איננה נעשית כלל), וגם אינם משגיחים באופן קבוע ומתמיד על הטבחים, אשר ברובם המכריע של המקרים בורים לחלוטין בסעיפי ההלכה, ולעתים לא רחוקות אף מחללי-שבתות-בפרהסיה, כך שכל בישוליהם דינם כדין בישולי גויים שאין לאכול מהם. ברם, אם האדם מקפיד לכל הפחות לאכול בשר שהוא צלוי (וכך אין משמעות להעדר החליטה והמליחה כדין) או דגים או אוכל חלבי, וכן אינו מרבה לאכול במסעדות ובבתי-מלון אלא רק במטרה לשמח את רעייתו או את בני משפחתו וכיו"ב, נראה שניתן לסמוך על-כך שאיסור בישולי גויים הוא איסור דרבנן, ולכן אין לדקדק ולהקפיד ולבדוק האם הטבח שומר שבת אם לאו, כי ספק דרבנן – לקולא.