נשאלתי כך: היום המליחה לא טובה כי אחריה חותכים את הבשר, ולכן הדרך הנכונה לאכול בשר הוא רק צלוי. השאלה שלי: האם צריבת הבשר מכל צדדיו על מחבת חלקה רותחת כך שתצמית את הדם, מועילה להכשירו לבישול? או דווקא צלייה על רשת של גריל וכדומה?
תשובה:
א) ניתן למלוח את הבשר למשך כ-24 דקות וכך הנני עושה טרם הכנת בשר מבושל.
ב) הדרך שהצעת אינה טובה, מפני שהבשר מתבשל יחד עם הדם שבקליפתו. כלומר, הואיל ואין לדם מקום להישאב אליו הוא נשאר במחבת ומתבשל יחד עם הבשר (גם החליטה אינה מצמיתה דם שבקליפת הבשר, ולכן מולחים אותו כדי לשאוב את הדם שבקליפתו). כמו כן, הואיל והבשר לא מוצמת באופן אחיד ומיידי, נפלט ממנו דם והוא נותר במחבת ומתבשל יחד עם הבשר. ולמה הדבר דומה? לאיסור למלוח בשר בכלי שטוח ומאוזן, שהרי מליח כרותח, וכשאין לדם מקום לרדת ולהתקבץ בו, הדם שנפלט מן הבשר חוזר ונבלע בבשר שנמלח.
עוד נשאלתי: האם צריך להוכיח אדם שאני יודע שלא יקשיב לי? ברגע שאני מוכיח עם ראיות וכו' האדם יהפוך מעובד עבודה-זרה בשוגג (שלום עליכם, וכדו') למזיד, לכאורה מוטב לי לשתוק? כמו כן, מה קורה אם האדם הזה מגיע אלי הביתה בשבת, ואז שואל אותי מדוע איני אומר את הפיוט "שלום עליכם", או אם הוא מתחיל "שלום עליכם" ואני לא מצטרף אלא שותק – האם עלי להסביר לו מדוע? כי גם אם יקשיב לי בבית שלי, שבוע אחרי זה הוא כבר מזיד.
תשובה:
בהנחתך לפיה יש להימנע מתוכחה שמא השוגג יהפוך למזיד ביטלת את מצות התוכחה, שהרי ניתן באמצעות טיעון זה להכחיד כמעט לחלוטין את מצות התוכחה ובמיוחד בעניינים ששייכים למינות ולעבודה-זרה, שעקירתם ומחייתם היא הציר שעליו סובבת כל התורה כולה. כמו כן, מְעניין מה היו נביאי ישראל אומרים על דבריך, שמא הם נהגו שלא כהוגן? ואולי בגללם חרב בית-המקדש? שהרי אם הם היו נמנעים מלהוכיח את עם-ישראל על עוונותיו ופשעיו, שמא עם-ישראל לא היה נכנס לגדר של "מזיד" ולא היה גולה ובית-המקדש היה עומד על תילו עד עצם היום הזה... ובמלים אחרות, יש לקלל את נביאי ישראל על שהמיטו עלינו חורבן!
מה עליך לעשות אפוא? ובכן, כל פעם עליך להתמקד בעניין אחד בלבד ותו לא, לדוגמה הפיוט שהזכרת: טרם שהאורח יגיע לביתך, לְמַד עניין זה היטב והכן את כל המקורות בהישג יד. המתן עד שהאורח ישאל אותך מדוע אינך אומרו, ואז שב עמו לאחר הסעודה, הראה לו את המקורות, הסבר לו את האיסור החמור לפנות למליצי יושר – ואת כל ההסברים והראיות עשֵׂה בנועם ובנחת, כפי כל כללי התוכחה שהוסברו במאמר: "חובת מצות הוכח תוכיח את עמיתך".
ובעניין הכלל השגוי שעולה מדבריך עיין במאמר: "מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין?".