בהלכות חמץ ומצה (ז, יא) פוסק רבנו כך:
"ארבעה כוסות האלו צריך למזוג אותן, כדי שתהיה שתייה ערבה – הכול לפי היין, ולפי דעת השותה. ולא יפחות בארבעתן מרביעית יין חי".
ואנכי מבין כך: "ולא יפחות בארבעתן מרביעית יין חי", כלומר, אם נצרף את כל ארבע כוסות היין החי לכוס אחת נקבל רביעית, שהרי אם כוונת רבנו הייתה שלא יפחות מרביעית יין חי בכל כוס וכוס, היה עליו לומר: "ולא יפחות מרביעית יין חי בכל כוס וכוס", והואיל ואמר "ולא יפחות בארבעתן", משמע שכמות היין המצטברת שבכל ארבע הכוסות תהיה רביעית.
וזוהי בדיוק הכמות המינימלית להגדרת יין אשר מתוארת בהלכות ברכות (ח, ט):
"שמרים שנתן עליהם שלושה מים והוציא ארבעה – מברך עליהן 'בורא פרי הגפן', שזה יין מזוג הוא. הוציא פחות מארבעה, אף-על-פי שיש בהן טעם יין, מברך עליהן תחילה 'שהכול'".
כלומר, ארבעה רבעי-הרביעית הם רביעית, וביתר ביאור, אם שתה ארבע כוסות שבכל אחת מהן רבע-רביעית, הוא מקיים את דברי רבנו: "ולא יפחות בארבעתן מרביעית יין חי".